תשובה מאהבה חלק א · חלק מ״ח סימן ה׳

ואבוא היום על העיון ז"ל הש"ג פ' הש"ג פ' במה אשה במתני' בכבול ובפיאה נכרית לחצר ראה ע"ז להביא ראי' סמך לנשים היוצאות בכסוי שערות שלהן כשהן נשואות אבל במקום קליעת שערן נושאות שערות חברותיהן שקורין קר"ינאלו בלע"ז מההיא דשנינו בפ' במה אשה יוצאת דף ד"ד שהאשה יוצאת בפאה נכרית בשבת ופירשו המפורשים כי פאה נכרית מגבעת ידבקו בו שער נאה והרבה ותשים אותו האשה על ראשה כדי שתתקשט בשער והתם באשה נשואה מיירי מתני' מדקאמר בגמרא דהטעם משום שלא תתגנה על בעלה הרי דבנשואה מיירי והאי פאה נכרית הוי ממש כעין קר"ינאלו משמע להדי' שמותרת בנות ישראל להתקשט בהן דשער באשה ערוה דקאמר לא הוי אלא בשער הדבוק לבשר ממש כו' עכ"ל והגאונים הנ"ל חולקי' עליו ואומרים שהדבר פשוט יותר מכבעית' בכותחא דמתני' מיירי דוקא בפאה נכרית מכוסה תחת השבכה ועל ראשה רדיד עייש"ה שהאריכו ולענ"ד אין הדבר פשוט כ"כ כי הנה המתני' נקטה תרי בבי לא ראי זה כראי זה בבא הראשונה יוצאה אשה בחוטי שער בין משלה ובין משל חברתה כו' והוא אפילו לר"ה ובבא תנינא בכבול ופאה נכרית לחצר ורישא נקט חוטי שער ובסיפא נקט פאה נכרית ונראה הנה בבא דרישא ודאי מיירי בשערות שעושין תחת השבכה וכן נראה מפירש"י ד"ה בחוטי שער שקולעת בהן שערה עכ"ל ובודאי לא תצא בראשה פרוע שאסור מה"ת וכן מוכח מהסוגיא לעיל דף נ"ז ע"ב דכ"ע מודים של שער אינו חוצץ מהך מתני' יוצאה אשה בחוטי שער כו' ומדהוכיח דאינו חוצץ ע"כ מיירי שהשערות מעורבבות ומקושרות עם שערותיה ואפ"ה אינן חוצצן דלא מהדקי היטיב וכן נראה מדברי רש"י דף נ"ז ע"א ד"ה של צמר וכ"כ הרמב"ם בפ"ז המשנה יוצאה אשה בחוטי שער כי חוטי שער אפילו קשרן על מצחן קשר מהודק אינה חוצצת לפי שהמים נכנסי' בהם ולפי שמותר לטבול בהם מותר לצאת בהם בשבת כאשר בארנו בראש הפרק עכ"ל וכ"כ ריש פ"ט ממסכת מקואו' והלכה כר"י בחוטי שער אפילו קשרן על ראשו תכלית הקשר עכ"ל (וצל"ע הלכה מכלל דפליגי הא חכמים מודים בשער לר"י כמבואר במס' שבת דף נ"ז ע"ב ועיין בפירוש הר"ש) וכן נראה להוכיח מדקאמר התלמודא שם דף ס"ד ע"ב אבל חברתה דמאיס כו' וכ' הרמב"ם בפירוש המשנה שמא יש לה לחבירתה בראשה חולי הנקרא חולי שועל והוא מריטת השער כו' עכ"ל פי' וחוששת גם היא שתבא לידי חולי זו ונראה פשוט דזה מיירי אם השערות האלו מקולעות עם שערותיה אשר תחת השבכה אבל אם השבכה מפסקת בין שערותיה לאלו שערות חששה רחוקה היא לחוש עכ"פ מכל הלין נשמע דהך בבא יוצאה אשה בחוטי שער מיירי תחת השבכה ויש בזה קצת קישוט לנשים והולכות בהן בכל עת ובכל שעה אבל בבא דסיפא פאה נכרית פירש"י קליעת שער תלושה וצוברתה על שער עם קליעתה שתראה בעלת שער עכ"ל והרמב"ם בפי' המשנה כתב ופאה נכרית כמו מגבעת ידבקו בו שער נאה הרבה ותשים אותו האשה על ראשה דרך עראי כדי שתתקשט בשער עכ"ל הנה מר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי רק ההבדל אשר בין רש"י להרמב"ם בציור השבכה שנעשה מפאה נכרית דפירש"י עשתה השבכה כמין קליעה משערות תלושות והיתה לה כמו מגבעת ולא היה בשבכה זו שום דבר אחר זולת הכל נעשה ע"י שערות תלושות לבדנה וצוברת' על שערו ראשה עם קלועה זו בעבור שתראה בעל' שער (ולא כמו שעלה על דעת מעלתו הרב נ"י שהשערות ראשה נראין ביניהן שנטל מקצת פאה וזרק על שער ראשה אלא מכוסין היטיב עם שבכה זו של שערות תלושות ולכך דקדק רש"י וצוברת' על שער כו') ולפירוש הרמב"ם לא נעשתה שבכה זו משערות תלושות לבדן זולת שהיה דבוקות במגבעת ותשים אותה על ראשה אבל מבין שניהם יחדו נראה לומר דהך בבא מיירי שבקליעת פאה זו שערות תכסה שער ראשה אבל אינה נושאת אותה בכל עת כי הוא זה קישוט נאה וההבדל הוא בין שתי בבות אלו כך בבא דרישא שהשערות תחת השבכה ומקולעות עם שערותיה ורדיד עליהן ולא חיישינן בזה דשלפא ומחוי כו' ויוצאות אף בר"ה ובבא דסיפא דפאה נכרית היא השבכה עצמה ובה תכסה כל שערותיה והיא עשוי לשאת באקראי בזו יש לחוש שמא שלפא כו' אלא חכמים הקילו בזה בחצר שלא תתגנה על בעלה ואי גם בבא זו מיירי תחת השבכה מה בין רישא לסיפא דברישא מותר אפילו לר"ה ובסיפא אינו אלא לחצר ומהו בינייהו את זה מתורתו של הרמב"ם למדתי כי לא על חנם נקט בפי' המשנה ותשים אותו האשה על ראשה דרך עראי, כו' אלא להבדיל בין בבא דרישא לבבא דסיפא דוק ותשכח.