תשובה מאהבה חלק א · חלק מ״ח סימן י׳

ומה שרצה בעל באר שבע להשיג מהא דאמרינן במס' נדרים דף למ"ד ע"ב הנודר משחורי ראש מותר בנשים שאין נקראים שחורי הראש אלא אנשים ומפרש בגמרא מ"ט אנשים זימנין דמיכסו וזמנין דמגלו רישייהו אבל נשים לעולם מיכסו ופירש"י אבל נשים לעולם מיכסו שאינם שחורי הראש ועטופות כל שעה בלבנים ע"כ ואם איתא שכל הנשים היו רגילות בפיאה נכרית מגולה כדי שתתקשט בשער לחוש עין הרואה כמו שעלה על דעת החכם הנזכר (היינו בעל ש"ג) אם כן קשה האיך אפשר לומר שהן נקראין שחורי ראש אלא אנשים ולא נשים מטעם דנשים עטופות בכל שעה על ראשן בלבנים הלא הא ליתא שהרי אין עטופות על ראשן בלבנים רק בשערות שחורות כיון שהולכות בפאה נכרית מגולה ואדרבה איפכא מסתברא כיון שאינן עטופו' על ראשן בלבנים רק בשערת שחורות הם נקראים שחורי ראש טפי מאנשים אלא מחוורתא כדפירשת' ותו לא מידי עכ"ל, גברא רבא קא חזינא ותיובתא לא קאחזינא התנא קאי במקום שלא נהגו נשים להיות עטופות בפאה נכרית בשערות שחורות ואזלינן בתר כוונת הנודר שלא כיון רק על האנשים כי הנשים עטופות ראשן בכל שעה בלבנים אבל במקום שנושאין נשים פאה נכרית שיש לומר כוונת הנודר משחורי ראש גם עליהן או במקום שכלם נקראים בשם שחורי ראש גם הנשים בכלל הנדר וז"ל הרמב"ם פרק ט' מה"ל נדרי' הלכה י"ט נדר משחורי ראש אסור בקרחים ובעלי שיבות ומותר בנשים ובקטנים ואם דרכם לקרות שחורי ראש לכל אסור בכל עכ"ל ועיין ש"ע י"ד סימן רי"ז סעיף ל"ז ועיין ט"ז שם והוא כלל גדול בנדרים דהולכים אחר כוונה אחר המקום אחר לשון בני אדם ותדע שדברי נכונים דאמרו שם הנודר משחורי ראש אסור בקרחים ופריך מאי טעמא ומסיק התלמודא מדלא קאמר מבעלי שער ופירש המפרש דאלו אמר מבעלי שער היה מותר בקרחין עכ"ל וקשה וכי לא משכחת נמי בקרוחין דעבדי להו קלעי שערות על ראשן (כמו פרוק"ן וטורי"ן) ומ"ט אם אמר מבעלי שעד מותר בקרחין אלא או חדא מתרתי או באמת במקום שגם האנשים הולכים באלו קלעים גם המה בכלל הנדר או שידעינן דלשון בני אדם אין על אלו ה"ה נמי בפאה נכריות של נשים מכ"ש לפי מה שבארתי שפאה נכרית האמורה בכל מקום קווצת שער לנוי וכדומה אם כן י"ל מה דקאמר התלמודא אבל נשים לעולם מכסו היינו ראשן אבל פיאות אלו יוצאות מחוץ לשבכה.