תשובה מאהבה חלק א · חלק מ״ז סימן ב׳

זה ימים אחדים ואני הייתי במסבה אחת נגידים וקצינים ושאל אותי אחד מן השועים אם אמת הדבר שאין איסור לנשים נשואות לקשט את עצמן בפאה נכריות, כי שמע מפי צורבא מרבנן שאין איסור בזה כלל וכלל, ואמרתי אליו, אם בעל תורה הוא זה שאומר דבר זה להיתר גמור ודאי אינו מבני יראה, ואף אם נקטינן בידן שאין איסור גמור בזה מ"מ לא יאות לנשים נשואות מבנות רחל ולאה לעשות כן במקומינו כי אין זה מדרכי הצנועות ולא בשביל נשים כאלה נגאלו אבותינו ממצרים והן הנה בעוכרינו להאריך גלות' ובשבילן אנו כקוץ בעיני הגוים אשר אנחנו דרים בתוכם כי אמרו עם זה בא לגור בינינו וישרצו וירבו לעלות במעלות העם להיות כאחד השרים והשרות בוץ וארגמן לבושן מחלב הארץ יאכלו ודשן הארץ יאכלו ודשן הארץ ושבועם כה עניתי לאיש ההוא כי לא רציתי להראות דעתי לא לאיסור ולא להיתר וכאשר באתי לביתי עינתי בגוף הדין ואציע לפני רום ה"ק מה שנראה לענ"ד ובעיניו עיני הבדולח יראה ויבין אם שגיתי או צדקתי כי בעניני ההוראה לא ירים איש בלתו את ידו אם לטהר אם לטמא אם לרחק אם לקרב, כי דרכי ההוראה לפניו נגלין ועתה יטה נא לי אוזן.