תשובה מאהבה חלק א · חלק מ״ז סימן י״ב

הן אמת שמרן בשולחנו הטהור סי' שמ"ט סעיף א' החליט בלי חולק וכ' וז"ל מת אסור בהנאה בין של ישראל בין של גוי, אמנם דבר זה אינו מוסכם מכל הפוסקים ואנו אחר מקור דין זאת נצא ונחפוש והוא שמרן הבית יוסף בבדק שלו סי' שמ"ט הביא הדבר בשם הרשב"א בתשובת סי' שס"ה והיא שארית תשובה מסי' שס"ד שם ועתה אעתיק דברי הרשב"א שם בתשובה סי' שס"ה למען נוכל לחקור אחרי מקורן של הדברים וז"ל הרשב"א על דברי השואל שכ' שם על דברי הרמב"ן בפי' התורה בסדר ויהי ביום השמיני שכ' אבל המת למדו בו ג"ש מע"ע שאסור בהנאה וכתב השואל דיש לחלק שמא לא נאמרה ג"ש אלא למתי ישראל כו' וע"ז כתב הרשב"א בתשובתו לשאלה זו מן הדומה שאין זה עולה יפה כו' דאי איכא מת דלא מתסר בהנאה יין נסך דאסו' מנלן דאי משום דאיתקש לזבח וזבח למת האי מת גופי' מנלן דמתי ישראל קאמר עייש"ה ומזה הוציא הרב ב"י דס"ל להרשב"א דאין חילוק בין מת גוי למת ישראל שניהם אסור והמעיין שם בדברי הרשב"א יראה שהשואל הוציא הדברים מדברי הרמב"ן שהביא שם בתשובה סי' שס"ד והוא הרמב"ן רוצה להוכיח דאין אבר ובשר מן החי נוהג באדם דהרי שנינן בספרי זה טמא ואין בשר האדם טמא (פי' זה מותר ואין בשר האדם מותר) וע"כ דאיירי בבשר האדם מן החי וע"ז כ' הרמב"ן אבל המת למדו בו ג"ש מע"ע דאסור בהנאה וע"ז כתב השואל דיש לחלוק ולומר דשני לן בין גוי לישראל והיינו כיון שהשואל בסי' שס"ה רצה לחלוק על הרמב"ן דבשר מן החי באדם אסור לכך מוקי הספרי דמתיר בשר האדם בבשר מן המת ובמת גוי עייש"ה בתשובת רשב"א סי' שס"ד וסי' שס"ה וא"כ הרמב"ן בפי' התורה ע"כ ס"ל דמת גוי אסור דאל"כ קשי' השואל עליו מאי הוכחה מברייתא דספרי דבשר אדם חי מותר דלמא במת גוי איירי וכן הוציא מדבריו הרב משנה למלך פי"ד מהלכות אבל הל' כ"א עיין שם באורך רק הרב משנה למלך הקשה מדברי הה"מ (פ"ב מהל' מ"א הל' ג') שכתב בשם הרמב"ן שישראל שמת בשרו אסור בהנאה ומדנקט ישראל שמת משמע דוקא ישראל ולא גוי והש"ך בנקודותיו סי' שמ"ט הוציא נמי מדברי הרמב"ן אלה שהביא הה"מ דס"ל מת עכו"ם מותר בהנאה ולא הרגיש כלל בסתיר' הרמב"ן ולברר לן כל שטת הפוסקים אציע הנה מקור דין זה שעליו סובב הרמב"ן והשואל והרשב"א והוא דתנינן כתובות (ס' א') ורמינהו יכול יהא חלב מהלכי שתים טמא (פי' אסור) ודין הוא ומה בהמה שהקלת במגעה (ופירש"י שהקלת במגעה שאינו מטמא מחיים) החמרת בחלבה אדם שהחמרת במגעו (פירש"י שמטמא מחיים כגון נדה זב ומצורע) אינו דין שתחמיר בחלבה ת"ל ואת הגמל כי מעלה גרה הוא הוא טמא ואין חלב מהלכי שתים טמא יכול אוציא את הדם ת"ל כו' עכ"ל הש"ס אמנם בת"כ פ' שמיני גרסינן יכול את החלב כו' ולא אוציא את הבשר כו' דע"ז סובב דברי הרמב"ן שכ' דברייתא דת"כ איירי בבשר מן החי אבל המת כו' והשואל רצה לדחותו כאשר הבאנו לעיל והנה הר"ן פ' אעפ"י האריך נמי וכ' וז"ל ובת"כ כו' יכול אף בשר כו' זהו בל"ת ואין בשר כו' וכתב הרמב"ן ז"ל דכי היכא דאמרינן בשמעתין דחלב ודם שרי לגמרי ואפילו מצות פרוש אין בהן האי כדיני' והאי כדיני' ה"נ בשר מהלכי שתים ונהי דכי מת אסור בהנאה וכדילפי' שם שם ממרי' אפ"ה בשר מן החי מותר דכיון כו' ולא כדברי הרמב"ם ז"ל שכתב (בפ"ב מה"ל מ"א הל' ג') שבשר האדם אסור בעשה כו' וליתא כמו שכתבתי אלו הם דברי הרמב"ן ז"ל ול"נ לקיים דברי הרמב"ם ז"ל עכ"ל הר"ן הצריך כעת לענינינו עכ"פ נראה מדברי הרמב"ן אלה שהמה נשלבין ונסמכין על דברי הרמב"ן בפי' התורה שהוא סובר דמת אסור בהנאה בין בגוי ובין בישראל ואף שהר"ן חולק עם הרמב"ן בעיק' הדין ומקיים דברי הרמב"ם אינו מטין דברי הר"ן שחולק עם הרמב"ן בבשר המת ואדרבה למי שמעיין היטיב בדברי הר"ן משמע שהוא ג"כ סובר בזה כרמב"ן דאל"כ מדוע לא סתר ראיית' כאשר סתרו השואל והול"ל דאיירי במת גוי אך חולק הוא על הרמב"ן מפאת וטעמים אחרי' והנה הריטב"א בחידושיו לכתובו' פ' אעפ"י כתב וז"ל ולענין בשר מהלכי שתים אשכחן נוסחי דגרס יכול יהא בשר כו' והתם בת"כ לא אשכחן נוסחי אלא חלב ודם כי הכא בשמעתין תדע כו' וזה נראה נכון ומיהו בלא"ה נמי לא משכחת בשר מהלכי שתים להתירא דאי בעודו חי הא איכא אבר ובשר מן החי ולא אשכחן דשרא לן רחמנא מידי בלא שחיטה חוץ מדגים וחגבים ואי לאחר מיתה הא אסור בהנאה דגמר שם שם ממרי' עכ"ל הרטב"א הרי נמי דלא מחלק בין מת גוי לישראל דאל"כ לוקי לאחר מיתה ובגוי וכן כתב הרא"ה ז"ל בחדושיו לכתובו' וז"ל כתב הריטב"א ז"ל שבשר מהלכי שתים כו' והיינו מדינא אבל בלא"ה לא משכחת לה דודאי אם איתא דלשתרי טעון שחיטה ובשר מתה נמי הוא דאסור דגמרי שם שם ממרים בהדי ע"ע ולא שני לן בין גוי לישראל עכ"ל הרי כתב להדי' דלא שני לן בין גוי לישראל עיניך רואים שהרמב"ן והרשב"א והר"א והריטב"א והר"ן כולהו סבירא להו בשר המת אסור בין גוי בין ישראל ונמשך אחריהם הטור והש"ע סי' שמ"ט והש"ך שם בנקודותיו.