תשובה מאהבה חלק א · חלק מ״ד סימן כ׳

ומעתה פי' סוגיין דכתובות אליבא דהשאלתות כך הוא דמתחילה מייתי הש"ס הברייתא דמת או נתנה למניקה או גמלתו דמותרת להנשא ולא גזרינן אטו הני דלא מת או לא נתנה למניקה או לא גמלתו ומייתי הש"ס עובדא דר"פ ור"ה ברי' דר"י דבעו למיעבד עובדא כי הך מתניתא דלא למיגזר וא"ל האי סבתא דר"נ אסר לה וגוזר אטו הני ועל זה פריך הש"ס מדר"נ אדר"נ דהא ר' נחמן שרא להו להני דבי ריש גלותא ולא גזר באופן דלהשאלתות קו' הש"ס בזה היא בעצמותם קו' התוספות הנ"ל דאי גזור הני אטו הני וכדאסר ר"נ להאי סבתא א"כ מדוע שרא ר"נ לבי ריש גלותא ולא גזר וא"כ מה שהקשיתי לעיל דלהשאלת' תקשו קו' התוספות היא היא באמת קו' הש"ס על ר"נ לדברינו אליבא דהשאלתות וע"ז מתרץ הש"ס שאני דבי ריש גלותא דלי' הדרי בהו ולא כפרש"י לפי שאלמים וחזקים הם ויראים מהם המניקות ולא הדרי אלא דבפשיטות מתרץ הש"ס כסברת הב"ש הנ"ל כיון דעשירים גדולים הם ומרבים שכר הרבה למניקות שלא תחזור בה א"כ אונן בכלל חיוב להניק ולא התחיל בהן שעבוד ההנקה ואין נקראין מינקת חבירו וכסברת הב"ש והבה"ז הנ"ל והא דגזרינן הני אטו הני הוא רק באלמנות שהי' בהן התחלת שעבוד הנקה, כגון שאינן עשירים אבל בעשירים כדבי ריש גלותא דלא חל עליה מעולם שעבוד הנקה לא גזרינן כנלע"ד נכון וברור בכוונת תירוץ הש"ס בזה.