תשובה מאהבה חלק א · חלק ל״א סימן ח׳

ומה שכתב ידידנו הרב מו"ה בצלאל הנ"ל על מ"ש הטור ומיהו נראה שצריך שיהיו עשרה שמתענין כו' קאי אדלעיל מיני' על בה"ב שאחר החג ועכצש"ת וקהל קבלו עליהם תענית לא כן אחי ורעי לבבי לא כן ידמה אלא הטור אדלפני קאי ולפני דלפני תענית צבור אומר הש"צ עננו בין גואל לרופא ע"ז סובב והולך דבעינן עשרה מתענין ולא סמכינן ארובא כמו קדיש וברכו דהתם הרי מקדש ביו"ד אבל הכא מעיקרא תקינו רבנן צלותא דתענית' בעינן בכל עת עשרה מתענין במעמד אחד כמבואר במכתב הראשון וכן מורים דברי הרשב"א שמביא הב"י בסי' תקס"ו ז"ל לעולם אין הש"צ אומר ברכה בפ"ע עד שיהו שם עשרה כו' עכ"ל ומלת לעולם סובב על כוונה זו והנה הרב"י ראה והביט עד סוף כל הדורות וחשש אולי יבא אחד ויאמר הא דבעינן עשרה מתענין קאי דוקא על שאר צומות ולא על ד"צ כמו שחשב ידידנו הרב מוה' בצלאל נ"י ולכך בש"ע בס' תקס"ו עשה מזה סעיף בפ"ע ויעוש"ה בסעיף ג' ליד' ולהודיע דסובב גם על ראש הסימן ויותר מצאתי און לי שהלבוש הפך הסדר של הטור והש"ע והקדים המאוחר בסעיף ג' כ' קביעת ברכת עננו אינה באה אלא בשביל עשרה המתענין דלא דמי לקדיש וברכו ובסעיף ד' כ' דין בה"ב ועכצש"ת א"כ ע"כ א"א לומר כמ"ש ידידנו הרב מו"ה בצלאל נ"י בכוונת הטור והש"ע והנה הש"ג פ' ש"מ כ' אם לא היו יו"ד מתעני' בבה"כ ובא אחר רפאנו אומרה בש"ת והעתיקו המג"א סי' קי"ט ס"ק ז' גם שם צ"ל בתענית שגזרו הצבור מיירי ולא בד"צ או לעקמו ע"ד אחר במקום שדברים פשוטים דברכת עננו בעינן בכל פעם יו"ד המתענין יחד כמו שהעתיק בעל ש"ג במס' תענית כללא של דבר לפמ"ש סב"י ומהר"מ ב"ח כל הפוסקי' הראשונים והאחרונים לא דברו אלא מתענית שגזרו הצבור ולא מד"צ כיוצא בזה אין שום פוסק רשאי לחדש דבר מעתה ולא יראה ולא ימצא בשום פוסק מהאחרונים בשום מקום דמות תערכו לו ובפרט לקבוע ברכה בפ"ע ובין שמנה עשרה נער הייתי וגם זקנתי ולא ראיתי כמו בנדון אשר לפנינו שישתקו מדיני ד"צ הנהוגים בעו"ה תמידין כסדרן ויביאו דברים אשר לעתים הרחוקי' עכצש"ת ויסמכו על חריפים ובקיאי' כמו שני אריאל אשר בתוקפם וגבורת' יאמרו שאין דיניהם שוין ד"צ לא בעינן עשרה מתענין ועכצש"ת בעינן עשר' ולא תשע ומה אעשה אם קצרה כח חכמתי להורות כן להלכה ולמעשה אמנם יפה כ' מעלתו שאמר החכם ולא יוכל לדין עם שתקיף ממנו מכ"ש בזה אם יתקפו האחד השני' יעמדו נגדו אבל אני על מעמדי ומי יכניס עצמו בלא תשא ויעוין בש"ע א"ק ס"ס רט"ו ובפרט בין שמנה עשרה הן רשאין ולא אני ידידו המשתעשע בכבודו. ה"ק אליעזר פלעקלס.