תשובה מאהבה חלק א · חלק כ״ט סימן ה׳

אמנם כן אם בכ"ז יאמר רופ"מ נ"י שעדיין דברי מהר"ם ב"ח ובר"י כהלכת' בלא טעמא דמאי ארי' כי גם לא כתבו שום טעם לחלק בין ד"צ לשאר תניות בזה אמרתי להביא להם סמוכי' קצת והוא דהרב"י סי' תקס"ה הביא דעת הרי"ף לומר עננו בערבית שחרית ומנחה והרא"ש כ' כדברי הרי"ף ואח"כ כ' ורש"י כ' כו' שאין אנו רגילין לאמרו ערבית ושחרית שמא יארע לו עונס או בולמוס ויטעום כלום ונמצא שקרן בתפלתו ומה שרגילין שהש"צ אומר היינו לפי שא"א שלא יתענו מן הקהל קצת עכ"ל הרב"י ויעוי"ש בשיירי כה"ג בהגהות ב"י אות' ב' וג' מה שמחלק בין ת"צ לתענית יחיד ומדבריו בס"ק ג' שם ראיי' קצת לדברי לחלק בין ת"צ דהיינו ד"צ לשאר תעניות וסברא הזאת דא"א שלא יתענו מן הקהל קצת טפי וטפי נוחה היא לומר בד"צ מבשאר תעניות לפי שד"צ מדברי קבלה וכדברי תורה דמי וחמירין עלייהו מה גם די"ל דדוקא באלו אמרינן רובו ככולו ולא בשאר תעניות שקבלו עליהם הצבור מצד עצמם והיינו משום שאלו שמדברי קבלה הם דהוין כד"ת ובכל תורה כולה קיימ"ל דרוב ככל כמו שהאריך בזה הגאון מהר"ל ב"ח בקונטרס הסמיכות ואחריו בעל באר שבע פ"ק דהוריות דף ג' ע"ב אבל בשאר תעניות דקבלו עלייהו צבור מעצמן דהוי רק מלתא דמדרבנן צריכי' כולם כמו שקבלו והיינו עשרה מיהת הבו דלא לוסיף עלייהו דנהי דהסכימו הרא"ש והטור דכתעניות צבור מחשבו עכ"פ עשרה מיהת בעי.