תשובה מאהבה חלק א · חלק כ״ח סימן ו׳

כ"ז אם היינו דנין לענין ויחל לבד אבל אחרי שגם לענין עננו אנו דנין והרי בפי' כ' הטור א"ח סי' תקס"ו ומיהו נראה שצריך עשרה שמתעני' ואפי' לר"ת שכתב אם יש ו' או ז' שלא שמעו קדיש וברכו כו' הכא מודה דבעי עשרה דהתם ה"ט כמ"ש א"א ז"ל מידי הוא טעמא אלא שכל דבר שבקדושה כו' אבל הכא לענין קביעת ברכה צריך שיהו עשרה ואפי' יש יו"ד בעיר שמתענין כו' אינן יכולין לקבוע ברכה עכ"ל ואע"ג דלכאורה צל"ע מנא להו שעשו ככה עכובה משום דקבעו מתחלה לברכה בפ"ע לפיכך לא אמרינן בה דרוב ככל, ומה נשתנה ברכה זו מכל הדברים שצריכי' עשרה שמענו חכמים במסכת מגלה דף כ"ג ע"ב ורז"ל אסמכו אקרא וסברא יעיי"ש עכ"ז אמרינן בהם רובו ככולו כאשר חזיתי ובארתי למעלה ועוד למה לא קא חשיב התנא דמתני' שם צלותא דתעניתא של צבור היינו ברכת עננו דבעינן עשרה דוגמת ובקרקעות תשעה וכהן ובדרך פלפול אמרתי אטו התנא כי רוכלא לחשוב וליזול תנא ושייר ושייר נמי מגלה שלא בזמנה לרב ובין בזמנה ובין שלא בזמנה לרב אסי ומתורץ בזה קושיות הר"ה ריש מגלה יען הרז"ה דקדק בלשונו מחדי במס' מגלה קיימינן אמאי לא חשיב מקרא מגלה בהדי הנך דאינן פחות מעשרה, אמנם למה לן להאריך אחרי שהדבר מפורש בטור בשם הרא"ש דחכמים תקנו כן מתחלה שצ"ל עשרה המתענין, וכן נראה לכאורה מדפריך במס' תענית דף י"ג ע"ב וכי יחיד קובע ברכה לעצמו ופירש"י וכי יחיד חשוב כ"כ שיהו מתקנין לו ברכה בפ"ע להוסיף בתפלתו עכ"ל ומשמע דכ"ז דליכא עשרה דהתענו כוחידים דמי ולא קבעו חכמים ברכה בפ"ע כי בלתי מספר עשרה לא חשיב לקבוע ברכה בפ"ע ואין הרא"ש והטור כיחידים דמי בהוראה זו כ"מ בתשובה הרשב"א סי' פ"א יעוי"ש ועתה אחרי שהדבר ברור לשלשה עמודי הוראה דאין הש"צ אומר צלות' דתענית' ברכה בפ"ע אלא א"כ מקובצים עשרה המתעני' ממילא נמי דאין קורין ויחל דכיחידים דמי כמבואר בתוספתא ומביאה הרא"ש ספ"ק דתענית ויעויין ב"י סי' תקס"ו ובסמוך.