תשובה מאהבה חלק א · חלק כ״ו סימן ז׳

שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.

דרך כלל קיום השבועה הוא קיום העולם, ולולא נאמנת השבועה איש לאיש, אי אפשר להתקיים מצבת התבל, ועד שלא נתנה התורה האמינו זה את זה בשבועה, כמו שמצינו באברהם ואבימלך בבאר שבע, אשר שם נשבעו שניהם, אף שנפרדו באמונת האלהות, שאברהם העברי האמין בה' אחד, ואבימלך הי' מעובדי אלילים. יעקב האמין לעשו על השבועה, ולבן האמין את יעקב על השבועה בפחד אביו אף שלבן הי' עובד את התרפים. וכהנה שבועות קודם מ"ת, והשבועה היתה בכלל דיני' למען אשר לא יעשקו איש את רעהו, כי מי יוכל לעמוד על דברים אשר בין אדם לאדם אם עדים וראי' אין, זולת אם השבועה תהיינה בין שניהם. והנשבעים לשקר, לא חוקות ה' לבדנה ברגלים תרמסנה, אלא אף שתות משפטי המדינות יהרסון, ומה מתקו דברי חכמנו ז"ל במס' שבועות דף ל"ח סוף ע"ב, אומרים לו הוי יודע שכל העולם כלו נזדעזע בשעה שאמר הקב"ה בסיני לא תשא את שם ה' אלהיך לשוא, אבל ראוי לשית לב שהמאמר הזה הוא נגד השכל הפשוט שינועו אמות העולם? ועוד במה חמורה שבועת שוא מחייבי כריתות ומיתות ב"ד, אשר עליהם לא נזדעזע העולם כדפריך התלמודא שם דף ל"ט ע"א, ואף דמסיק שם דבכל העבירות מנקה לשבים ושבועת שוא אינו מנקה אף לשבים, עדיין הדבר צריך ביאור, למה עון שבועת שוא ושקר חמור מכל עבירות החמורות שבתורה, שהתשובה לא תעלה ארוכה? ועוד מאי האי שדייקו בלשונם כל העולם כלו די אומר העולם נזדעזע? יען זה הדבר אשר דברתי, בשבועת שקרי מהרס משחית כל הנהגות המדיניי, ומקרקר כל יסודי משפטי ישוב הארץ ומלואה, לא משפחות בית ישראל לבדנה, היא מתנועעות אלא כל העולם כלו מזדעזע, כי שבועת שוא תתוץ כל משפטי משפחות האדמה, והתרועעה ארץ ויושביה, ולכך שבועות שקרי חמורה משאר העבירות והנשבע לשקר אין לו כפרת עולמית. וז"ל רב אחאי גאון משבחא פ' יתרו, דאסר להון לדבית ישראל לאישתבועי בשקרי בשמא דקב"ה, וכל מאן דמישתבע בשקרי, בשמא דקב"ה לית לי' מחילה לעולם דכתיב לא תשא את שם ה' אלקיך לשוא וכו', ולא מיבעי אישתבועי בשקרי, אלא אפי' אפוקי שם שמים לבטלה אסור, מדאפקי' קרא לא תשא, ולא כתיב ולא תשבע כו' עכ"ל ולא שם לחלק, בין אם נשבע לישראל, או לעם אחר.
נחלת הכלל · Teshuva Me-Ahava, Part I, Prague, 1809

על התשובה הזאת

זהו מקור הלכתי מתוך תשובה מאהבה חלק א, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.