ואחרי שבארנו שאין בזה דין חלוקה, בין הנשבע לישראל להנשבע לשאר העמים, דעת לנבון נקל, אם יראו המון עם, אשר טחו עיניהם מראות שעושין שום השתנות איומים בין השבוע' אשר מעברי לעברי, לשבועה אשר מעברי לנוצרי יחשוב בלבו ויוכיח לעצמו, שע"כ השבועה מישראל לעם אחר איננה חמורה כישראל לישראל חבירו, באשר שמאיימין עליו ביותר, ויש לחוש שעל ידי איום הזה שמחמירין עליו בתחלתו סופו להקל בשבועה עצמה חלילה, לכן כל משכיל ישפוט בצדק לעשות משפט אחד לכלם, כאשר המנהג מישראל לישראל, כן מישראל לאינו ישראל, בלי תוספת וגרעון.
תשובה מאהבה חלק א · חלק כ״ו סימן ט״ז
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Teshuva Me-Ahava, Part I, Prague, 1809
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך תשובה מאהבה חלק א, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.