ואין חילוק בין הנשבע מפי עצמו, או שאחרים משביע אותו. ואפילו אותן אחרים עובדי כוכבים, אפי' קטנים, והוא עונה אמן, ה"ז כאלו נשבע בעצמו, ואם לא קיימה דינו כעובר על השבועה, וז"ל הרמב"ם פ"ב מה"ל שבועות הל' א' אחד הנשבע אחת מארבע שבועות אלו (ר"ל 1. שבועת ביטוי 2. שבועת שוא 3. שבועת הפקדון 4. שבועת העדות המבואר שם פרק א') מפי עצמו, ואחד המושבע מפי אחרים וענה אמן, אפי' השביעו עובד כוכבים ומזלות או קטן וענה אמן, חייב שכל העונה אמן אחר שבועה כמוציא שבועה מפיו. ואחד העונה אמן, או האומר דבר שענינו כענין אמן, כגון שאמר הן או מחויב אני בשבועה זו, קבלתי עלי שבועה זו, וכל כיוצא בזה בכל לשון, ה"ז כנשבע לכל דבר בין לחייב מלקות בין לחייבו קרבן עכ"ל וזהו שהעונה אמן כמוציא שבועה מפיו הוא בין בפני ב"ד, בין שלא בפני ב"ד כמבואר במסכת שבועות דף כ"ט ע"ב, בין לר"מ ובין לרבנן כמבואר שם.
תשובה מאהבה חלק א · חלק כ״ו סימן י״ב
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Teshuva Me-Ahava, Part I, Prague, 1809
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך תשובה מאהבה חלק א, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.