תשובה מאהבה חלק א · חלק ר״י סימן י״ב

עכ"פ בצירוף אחר צירוף כל הסברות יחדיו יש לנו כמה ספקות וספיקי ספקות קח את הלבוש לספק אם הארצות האל היו מיושבים בימי יב"נ ואת"ל שהיו מיושבים שמא כדעת הפוסקי' דלא אמרינן כרכי' מו"ח קורין בט"ו אלא בא"י דוקא ולא בח"ל ואת"ל אפי' בח"ל שמא אין המים להם חומה לענין מקרא מגלה ואת"ל שהמים להם חומה דלמא אזלינן בתר רובה רוב עיירות אינן מו"ח מיב"נ וא"ל דזה קבוע דלמא קיימ"ל כאידך פוסקים אחרי שלא נתברר לא מקרי קבוע וא"ל דה"ל כע"א אומר אכלת חלב דלמא כהראב"ד וכמ"ש או שמא ה"ז דומה לשנים אומרי' אכלת חלב ושנים אומרים לא אכלת ואין כאן חזקת איסור ולא הוי אלא כחתיכה אחת באופן שאין אני רואה אפילו מדת חסידות בזה אבל עכ"ז חלילה להקל בדבר שאבותי ואבות אבותי החמירו והנה נשאל להרדב"ז חלק א' סי' רנ"ב על עיר מצרים והאריך שמן הדין אין להחמיר מ"מ אין לגעור באותם שקורין אותה בי"ד וט"ו כיון שקורין אותה בלא ברכה לא הפסידו כלום והלואי שיזכרו נפלאות ה' בכל יום ועוד דמנהג אבותיהם בידיהם ושמא בדורו' הראשונים נפל מחלוקת בקבלה כמו שאירע בהוצל והיו קורין בי"ד וט"ו ואפשר שגם אלו הי' להם כענין זה ולכן אין לבטל מנהג אבותם בדבר שהוא קרוב לשכר ורחוק מהפסד עכ"ל ה"ה בנ"ד ולא כתבתי את כל זה אלא ע"ד שאמרו סוכה דף כ"ו ע"ב במתני' אוכלין ושותי' עראי' חוץ לסוכה מעשה שהביאו לריב"ז לטעום את התבשיל כו' ואמרו העלום לסוכה ופריך הגמרא מעשה לסתור ומפרקינן חסורי מחסרא וה"ק אם רצה להחמיר על עצמו רשאי וכ' הר"ן כלומר דלא חשיב כמי שאינו מצווה בדבר ועושהו שנקרא הדיוט ובתר הכי קתני ומעשה בר"צ שלא החמיר על עצמו לומר שאם רצה ת"ח שלא להחמיר על עצמו על עצמו בכך רשאי ולא הוי כמי שאינו מדקדק במצות עיי"ש ה"ה בנ"ד אם אתה תחזה כמה בני תורה ויראי ה' אינם זהירים לקרות פה המגלה בט"ו עכ"ז המה יראי ה' וקדושיו ואין מחסור להם הק' אלעזר פלעקלס.