תשובה מאהבה חלק א · חלק ר״ז סימן ד׳

ואפי' אם נקבל בעבור שאמר אל תספדוני שומעין לו לענין ההספד עכ"פ יש להתאבל עליו אבל כבד דאפי' אם אחד אמר בפירוש אל תתאבל עלי שבעה ושלשים כתב מהרי"ו סימן י"ז דאין שומעין לו דאל"כ בטל דיני אבלות עיי"ש והפסיקו הרמ"א בי"ד סימן שד"מ אמנם ראיתי בספר עיון יעקב שחבר הגאון בעל שבות יעקב במס' סנהדרין דף מ"ז ע"א יקרא דשכבא ש"מ ולהכי אם אמר אל תספדוני שומעין לו וכ"פ כל הפוסקי' וכמבואר בי"ד סימן שד"מ ולפ"ז נראה דה"ה לענין אבלות שבעה וקריעה שהוא ג"כ לכבוד המתים כמבואר בי"ד סימן שמה"ה שמה"ט המאבד עצמו לדעת ואינך דכוותי' שאין מתאבלין עליהן ואין קורעין עליהן כיון שהוא כבוד המתים אבל עומדים עליהם בשורה וברכת אבלים שהוא כבוד החיים וכ"מ הש"ס ורוב הפוסקי' והרמב"ם בכללם שהאבלות הוא כבוד המתים ודלא כהרמב"ן וא"כ אם צוה שלא תתאבלו שומעין לו ודלא כמו שפסק שם סימן שד"מ סעיף יו"ד בהג"ה שאין שומעין לו והוא מהרי"ו כי הוא סובר דהוא יקרא דחיי' ובאמת זה אינו גם טעם שני שכתב שם בתשובה אינו נכון כלל וכן עשינו הלכה למעשה שלא כדבריו עכ"ל תמה אני בקול דברים בעלמא דחה את שני המאורות הגדולים דשאני מאבד עצמו לדעת דאיהו עשה שלא כהוגן יבזה לכל משפחתו אף אנן לא עבדינן יקרא לכל משפחתו ולא שייך לומר בזה יקרא דחיי אבל אבלות דעלמא יקרא דחיי הוא אינו יכול למחול ולא דחוי קמדחינא לי' ואראה לך דוגמתו בעולם הרי בת בילגה סוף מס' סוכה קנסו חכמי הדור לכל המשפחה ולא חסו על כבודם וקבעו זה משום והנשארים ישמעו ויראו ועיין שם בהרמב"ם פי' המשניות ומה שעומדים בשורה על המאבד עצמו לדעת וכיוצא ואומרים ברכת אבלים וכל דבר שהוא כבוד החיים שאין בו גם צד כבוד המתים ולא שייך לומר כדאמר אביי שם גבי בת בילגה אוי לשכנו כי בהעדר כבוד החיים אינו בזיון למת ואינו דומה לבת בילגה בזיונה לכל משמרה קביעי וקיימי תמיד ובר מן דין יפה כ' מהרי"ו דאם אתה מורה שיכולין למחול יבטלו דיני אבלות ותוך שלשים מתאבלין גם אשאר קרובים ואסמכינא אקרא ויעש לאביו אבל כדאית' בירושלמי ומייתי לה בהלכות שמחות ולענ"ד אין להקל ואין לסמוך על הוראת בעל עיון יעקב בזה. אמנם גם להתאבל בפרהסיא אסור היום ולא אמינא כ"א מקצת שבחו של צדיק בפניו כו' והארכתי וכתבתי בין דרשותי הכ"ד ידידו הדש"ת. הק' אלעזר פלעקלעס.