תשובה מאהבה חלק א · חלק ר״ז סימן א׳

ב"ה יום ד' א"ח של פסח תקסח"ל פראג. אהובי ידיד נפשי אמרתי להעתיק לך מה שכתבתי יום א' העבר במרת נפש וזה לשוני הן היום בלילה מוצאי ש"ק חוה"מ פסח ערב שביעי של פסח תקסח"ל נח נפשי' דהאי סבא קדישא כבוד ידידי הרב המאוה"ג החריף המופלג בתורה וביראה מו"ה ליב פישלש בלאדמ"ו הגאון המפורסם ראב"ד המנוח מוהר"מ פישלס זצללה"ה, ואמרתי לן יאות למיעבד הספדא רבא ואבל כבד אבל עלי לבי נוקפי משני פנים. א' מצד שהיום חוה"מ. ב' מצד שצוה עלי בפירוש אל תספדוני וכל א' לבדו לכאורה יאות שלא להספידו הן מפאת חוה"מ אף דאמרו ז"ל אין מועד בפני ת"ח כבר כ' המג"א סי' תקמ"ז סק"ח ונ"ל דאין בזמננו דין ת"ח שיודע הלכה בכ"מ עכ"ל הן מפאת אשר צוה שלא להספידו דקיימ"ל בי"ד סי' שד"מ סעיף יו"ד מי שצוה שלא יספדוהו שומעין לו דקיימ"ל הספידא יקרא דשכיבה הוא עיי"ש, הגם שכתבתי בתשובה אחרת סי' קע"ד ראי' בשם אדמ"ו הגאון רבינו הגדול נ"ע דאין שומעין מתוס' במס' סנהדרין דף ס"ח ע"א בד"ה הי' מכה בבשרו משו' שרט לנפש ליכא דמשום תורה קעביד כדאמרו הרבה מעות יש לי ואין לי שולחני להרצותן עכ"ל הרי דליכא משום אזהרה דאוריית' במקום דעבוד בעבור התורה מכ"ש דליתה בזה משום מצוה לקיים דברי המת אבל אחר העיון ליתא דה"פ בתוס' משום תורה קעביד וליכא כלל בכלל איסור שרט לנפש לא תתנו בבשרם דלא אמרה התורה אלא אם חבול בגין המת היינו שרט לנפש אבל בנ"ד הוא עובר על מצות המת שמחל על כבוד תורתו וקיימ"ל ההספד יקרא דמותא ועיין מ"ש עוד שם בתשובתי.