תשובה מאהבה חלק א · חלק ר״ב סימן ד׳

אמנם מה שמתרץ חתני נר"ו קושי' הכלבו בשם גאון דשפיר איכא סופו להקל באם יש לו חמץ של כ"ה שאינו יכול לבטלו הוא דבר חכמה וכמה קולמסי נשתברו על קושי' זו ועיין ב"ח א"ח סי' תל"א ובפר"ח שם והמחברים האחרונים על מס' פסחי' הפ"י וצל"ח ואח"י ובחדושי מהר"מ ברבי חלק שני בחמש שיטותו מצאתי דבר חריף בזה לפמ"ש תוס' שם דף כ"ח ע"א דרבנן דמתני' היינו ר' יוסי משכחת לה חמץ דלא מהני ביטול והוא חמץ של טבל ור"י מטעמי' דל"ל איסור כולל אף בא"ה וא"כ איסור חמץ לא חל על איסור טבל ואף דחמץ א"ה והוא לשטת רש"י בחולין הוי א"מ וביבמות אמרינן מודה ר' יוסי באיסור מוסיף מ"מ להרמב"ם פירושו לכריתות כ' דא"ה הוה א"מ בקדשי' והאריך בחמץ של טבל כיון דאיסור אכילה לא חל ליכא א"ה ואף דאין אחע"א היינו לענין אכילה והנאה אבל בל יראה ודאי עובר ועת' הגם דחמץ בביטול בעלמא סגי בגלוי דעת בעלמא כמ"ש הר"ן ר"פ היינו חמץ דאסור בהנאה אבל חמץ של טבל לר' יוסי דמותר בהנאה לא מהני ביטול ושפיר קאמר ר"י לא מצד עצים יהא יושב בטל היינו בחמץ של טבל עכ"ד בקצרה מאד והאריך בדברי' חריפי' ובקיאי' אבל לפענ"ד כל דבריו אינם אלא פלפל וחידוד בעלמא וכ"מ שאמרו אין אחע"א היינו לענין מלקות אבל אסורי תורה במק"ע ועיין יבמות דף י"ג ע"ב וה"ה הכא לענין הנאה ועיין במוהרי"ט (מביאו בעל שער המלך פי"ז מהל' א"ב הל' ח' דף קי"א ע"נ דפוס ברין) דכי אמרינן דאין אחע"א היינו דוקא לחייבו ב' משום אלמנה ומשוה אחותו אבל אם התרו בו משום אלמנה ולא משוה אחותו או שהי' שוגג באחותו ומזיד באלמנה פשיטא דחייב דמשום שהיא אחותו לא גרעה מאלמנה דעלמא כו' עיי"ש ולזה הערני ידידי חתני הרבני החריף מוה' פייש לייב פרידלענדר נר"ו והארכתי ואין כאן מקומו.