תשובה מאהבה חלק א · חלק ב׳ סימן ו׳

ועוד נלע"ד לסתור סברתי דאי ס"ד דלכך אסור לבצוע דלמא חובה היא לאחרים איך כ' הש"ג ומביא הש"ך שם סק"ו דבדברי פיוסים ופתויים מותר לבצוע אף לאחר גמ"ד מה מהני הפיוסי' ופתויים מאלו בעלי הדינין אם יש לחוש שחבין לאחרים יען מסתימת כל הפוסקי' הראשונים והאחרונים אבל לאחר גמ"ד אי התה רשאי לבצוע לא משמע כהש"ג כי כל כי האי ה"ל לפרש ועוד משמעות הש"ע והוא מהאגודה שזכרתי אחר שאינו דיין יכול לעשות פשרה ביניהם ואחר ע"כ ע"י פיוסים ופתויים משמע דב"ד אפי' בכה"ג אסור ועיין ב"ח ובספר או"ת אמנם ראיתי בספר כנסת גדולה שהעיד על המנהג כדעת ש"ג ואמינא דמות ראי' דהטור ס"ל כוותי' כי ז"ל הרמב"ם פכ"ב מהל' סנהדרין הל' ד' מצוה לומר כו' וכל ב"ד שעושין פשרה תמיד ה"ז משובח ועליו נאמר משפט שלום כו' בד"א קודם גמ"ד אבל אחר שגמרו הדין אינו רשאי לעשות פשרה כו' והטור מהפך דברי הרמב"ם וז"ל ומצוה לדיין להתחיל להם בפשרה כו' אבל לאח' ג"ד אין לעשות פשרה ומיהו אם יש שבועה ביניהם רשאי' לעשות פשרה ביניהם אפי' לאחר ג"ד כו' וכל דיין שעושה פשרה תמיד ה"ז משובח כו' עכ"ל ונראה דבהא פליגי דהרמב"ם ס"ל דלאחר גמ"ד אינו רשאי לעשות פשרה כלל והטור ס"ל אפי' לאחר גמ"ד העושה פשרה ה"ז משובח אלא שיש הבדל דקודם גמ"ד או אפי' אחר גמ"ד בעבור עונש שבועה הב"ד עושין פשרה שלא מדעת בע"ד ומ"ש אח"כ וכל דיין שעושה פשרה תמיד ר"ל ע"י פיוסי' ופתויים ברצוי בעלי דינין כדעת הש"ג ויהי' איך שיהי' בנ"ד שהנושה זוכה מכח שעבודא דר"נ לא מצאתי חילוק אדרבה מצאתי און לי כ"ז נלע"ד פשוט אלא להפיס דעת החולקים כתבתי לאדמ"ו הגאון נ"י יוריני ויאמר לי.