תשובה מאהבה חלק א · חלק ב׳ סימן ד׳

ומזה נלע"ד מה דקיימ"ל בגמרא וש"ע סי' י"ב סעיף ב' משנגמר הדין אינו רשאי לעשות פשרה אלא יקוב הדין את ההר הוא מטעם זה שמא פשרה זו חובה היא לאחרים אבל כ"ז שלא נגמר הדין לא שייך לומר שחב לאחרים דדלמא לא יחייבנו הדיין וכסברה זו מצאתי בש"ך שם סי' כ"ב ססק"ב אלא לפ"ז צל"ע מ"ש הב"י בשם ספר האגודה ומביא בש"ע שם סי' י"ב אבל אחר שאינו דיין רשאי לעשות פשרה ביניהם אפי' לאחר גמ"ד אבל שלא במושב דין קבוע למשפט וראיתי בעיר שושן שכתב משום זילותא דב"ד וקשה אי הטעם משום הפשרה זו חובה היא לאחרינא מ"ש ב"ד ומ"ש אחר ויש לדחות דס"ל להאגודה דפשרה ביחיד אינה אלימה כ"כ ושניהם יכולין לחזור כרשב"ג דפשרה בשנים כדאמרו במס' סנהדרין דף ה' ע"ב כשטת הרי"ף והרמב"ם לדעת הב"י וכ"מ פ' כ"ב מהל' סנהדרין הל' ו' (ומה שתמה בב"י ובכ"מ שם למה פסקו כרשב"ג ולא כרבנן שם דף ו' ע"א דפשרה אפי' ביחיד י"ל כבר כ' הכ"מ פ"ט מהל' ט"מ הל' ה' דמה דקיימ"ל כ"מ ששנה רשב"ג במשנתינו כו' לאו דוקא במשנתנו אלא ה"ה בבריית' עיי"ש אלא שדבריו צל"ע מכמה דוכתי ואין כאן מקומו) מכ"ש אם נודע אח"כ שפשרה זו חובה לאחרים משא"כ ב"ד שעשו פשרה אף אם יודע אח"כ שהפשרה חובה לאחרים פשרתם פשרה משו' כח ב"ד יפה.