תשובה מאהבה חלק א · חלק קצ״ב סימן ב׳

אבל הדרנה בי דא"כ איך דימו פ"ק דמציעה דף יו"ד ע"א מציאה לתופס לב"ח הא לא דמיין כאוכלה לדנא ואף שיש בידי לאשר ולקיים סברתי אליבא דר' יוחנן יען הוא נגד תוס' שם ד"ה אמר ר"י אמנם בלא"ה הסוגיא שמה צ"ע מה דמות תערכו מציה לב"ח הא יש לחלק בינייהו בכמה גווני ודעת לנבון ורציתי לומר דלכך פירש"י דב"ח מיירי שלא עשאו שליח ואמרינן אע"ג דניחא לי' להמלוה בההיא שליחותי' ואפ"ה לא קנו משום דלא מינה אותו לשליחות זו ועל דמיון הזה הוא ג"כ מציאה אע"ג ששש ושמח בבוא אליו אחד ומבשר ואומר שהגביה המציאה בעבורו אפ"ה לא קני אחרי שלא עשה בשליחותי' ובר מן דין לולי דמסתפינא מרבוותא הייתי אומר דבר חדש דוקא התופס מטלטלין במקום שחב לאחרים לא קני וכן משמעות לשון הרמב"ם פרק עשרים הל' ב' מהל' מלוה ולשון הש"ע סימון ק"ד סעיף א' דאז אפילו אם המלוה בעצמו הוא תופס לא הוי תפיסתו תפיסה אלא למשכון בעלמא ולא זכי בגוף הדבר בזה אין זכי' להשליח ולכך לא קני אבל אם תפס השליח ממון דאז אם המלוה הי' תפס בו והוי זכה בו לגמרי גם השליח יכול להתפיס אף שהוא חייב לאחרים אמור מעתה יפה דימו מציאה לבע"ח כמו בע"ח במקום שאין למלוה זכי' בגוף הדבר אם איהו עביד בעצמו אינו יכול לעשות שליח ה"ה מציאה דאין להמשלח שום זכות באותה מציאה וה"ז דומה לעושה שליח לקבל מתנה המבואר בח"מ סימן קכ"ה דא"י לעשות שליח ובזה אזדא לה קושית תוס' שם ד"ה תופס ובגיטין דף י"א ע"ב מההוא דיימר בר חשו דשם תפיסת מטלטלין הוי ועייש"ה כ"ז כתבתי להראות כי חדי נפשי להשתעשע עמך וספקתך עודנה אננה נפשטת הגם רבות מחשבות עלו על רעיוני יען עניני השליחות עמוקי' ורחבים ואין דעתי צלולה ומעורבת בענינים שונים משונים אמרתי עוד אתיישב אי"ה בלי נדר בספק הזה עכ"ז מה שכתבתי בדברות הראשונות בדברות הראשונות ובדברות האחרונות לא פסקה הטובה הבט נא וראה וקידוש. אין בית המדרש בלי חידוש.