תשובה מאהבה חלק א · חלק קפ״ח סימן א׳

ומ"ש אדמו"ח שלא מצא חילוק בין ג"ה לאחר לחייב עליו אמנם בעיני הי' הדבר פשוט דהפלוגתא דר"ע וריה"ג במתני' דף י"א ע"ב היא רק ביצא חוץ לתחומו דבזה הותר עצמו למיתה מש"ה סברי דלכ"ע רשות או שאין חייבין עליו אף שיש איסור מ"מ חיוב מיתה ליכא מאחר שהוא עצמו הותר למיתה אבל במצאו קודם שנכנס לעיר מקלטו והוא דינא דר"ה שם דף יו"ד ע"ב דלא שייך לומר שהוא עצמו התיר למיתה ודאי יש חילוק גדול בין ג"ה לאחר, ובג"ה גופי' חידוש הוא רק דהתורה אמרה ולו אין משפט מות ובג"ה הכתוב מדבר כמו שאמר ר"ה שם ובזה לדעתי ליכא שום ה"א לומר דגם אחר רשאי להרגו ומה"ת לומר כן וגם מדברי הרמב"ם משמע שמחלק בזה שמחלק הני שני דינים בשני הלכות בפ"ה הל' ט' נקט דינא דר"ה ושם נקט רק ג"ה ולא אחר ובהלכה יו"ד נקט דינו דמתני' בנכנס לעיר מקלטו כו' ה"ז התר עצמו למיתה ומש"ה מצוה ביד ג"ה ואה הרגו כל אדם אין חייבין עליו א"כ לדעתי' ברור דבמצאו קודם שנכנס רק ג"ה פטור ואחר חייב עליו א"כ הספק שלי בג"ה שעשה שליח להרגו קודם שנכנס לע"מ וק"ל.