תשובה מאהבה חלק א · חלק קע״ו סימן ה׳

אהו' חזקו עלי דבריכם ותאיצו בי למהר תשובתי ע"ד השאלה בעסק הבכור ובאמת דבר זה לאו זיל קרי בי רב הוא וצע"ג מכל צד לכן לאהבתי אותו ולמלאות רצונו אחוה דעתי הקלושה אמנם לא לחתוך הדין עפ"י עדי אראה אם יסכים עמדי אדמ"ו חמי הגאון מוהר"א נ"י הנה באמת דרכי ההתירי' נבוכים ואדניו רפוים מאד ראשון תחלה מצד קנין שכתב ידידי שהנכרי קנה חלק הולד בכסף וכן במשיכה שהיתה ברשותו באמת אין כאן קנין כסף כלל דמה שנתן הנכרי כבר מזונות לבהמה וטפל עמה הנה כסף זה כבר נעשה הלואה אצל ישראל והדבר מוסכם כמעט מכל הפוסקי' דמכירה אינה נקנית בהלואה דמלוה להוצאה ניתנה עיין בח"מ סי' ר"ד וסי' קצ"ט סעיף ב' והנאת מחילת מלוה נמי ליכא הכא דאז צריך לפרש דבריו תחלה שמחל להמלוה ואח"כ יאמר האמ"ל בהנאת מחילת מלוה אבל סתמא ודאי לא קדשה בהנאת מחילת מלוה וכן במו"מ וזה ברור ואין כאן קנין משיכה אבל עדיפא מקנין משיכה דבמשיכה הוא מחלוקת ראשונים אם קונה בנכרי אבל חצרו של אדם קונה בין בישראל בין בנכרי (אם קנין חצר משום שליחות אתרבאי ואין שליחות לנכרי רק בקנין אגב קונה הנכרי נמצא אין כאן קנין) אמנה גם בקנין זה יש לפקפק הרבה דלפמ"ש הט"ז סי' ש"ך בי"ד סק"ח בשם פסקי מהרא"י דמדמה דין זה להאי דריש המפקיד דנעשה כאומר פרתי קצוי' לך סמוך לגנבתי ועיי"ש א"כ משמע דה"נ מקני לו הולד בצאתו מרחם א"כ נמצא יציאתו מרחם והקנין תרווייהו בהדדי אתו ואז הוא דבר שכבר בא לעולם ופטור מן הבכורה ולפ"ז עכ"פ צריך להיות בשעת יציאתו מרחם ברשות הנכרי כמ"ש בפרק המפקיד א"נ בעומדת באגם וא"כ בנדון שלפנינו דבשעת הלידה שהוא זמן הקנין לא היתה ברשות נכרי ולא זכי בה הנכרי כלל א"כ אין להנכרי חלק בבכורה וחייב אבל בדברי הש"ך מפורש הדבר יותר דכוונת פסקי מהרא"י לומר דהכא הוי כמי שאמר קני פרה לולדות ואז קונה דבר שלבל"ע וא"כ קודם הלידה כבר זכה בו הנכרי בולד דאז הי' ברשותו וא"כ שפיר מהני קנין הנכרי אכן כ"ז איננו חזקה וכדאי לבנות עליו יסוד ההיתר דבפי' כתב הפסקי מהרא"י דיש לסמוך ע"ז כשיש עוד צדדי' להתיר ובנ"ד לא די שאין לנו צדדי' להתיר אדרבה יש לנו עוד צדדי' לאיסור כאשר נבאר יען בנ"ד לא קנה הנכרי הולד רק באם יהי' ראוי לגדלו ולדעתו הגם שבצאתו מרחם אנחנו לא נדע אם יהי' ראוי לגדלו או אינו רק אחר זמן מה כמו ב' או ג' שבועות מ"מ מצדנו אין זה כ"א חסרון חכמה אולי יש ויש אנשים מבינים היודעים מיד בצאתו מן הרחם אם הולד זה ראוי לגדלו וא"כ הוא אינו נכנס בגדר ספקות דחסרון חכמה לא נחשב לספק כלל כמבואר בש"ע יורה דעה פעמים אין מספר ואף אם נניח שאי אפשר לשום אדם לדעת זאת מ"מ אחר שיבורר הדבר בב' או בג' שבועות א"כ מבורר למפרע אם הי' לנכרי חלק או לאו ולחומרא ודאי אמרינן ברירה דמ"ה אפילו לקולא יש ברירה רק רבנן אמרו בדבר דאורייתא אין ברירה כידוע א"כ מכ"ש דאמרינן ברירה לחומרא וא"כ אם הולד אינו ראוי לגדלו הוברר למפרע שהי' בשעת יציאתו מן הרחם של ישראל לבד וחייב בבכורה ומה שרוצה ידידי לומר שכבר נדחה לא שייך הכא מידי דהיכא מצינו דחוי אצל איסור ואפי' במצוה או בקדשי' היינו בנראה ונדחה ונראה אבל בנדחה מעיקרא כמו הכא לדבריו וודאי אין דחוי אבל באמת לא הי' כאן דחי' מעולם דבאמת גם מתחלה הי' של ישראל לבד רק מחסרון ידיעתנו אנחנו לא היינו יודעים זאת וזה ברור ומעתה אין בידינו שום היתר לא מצד הקנין ולא מצד התנאי.