והנה כדי הם הרשב"א ומהר"מ והכרעת הרמ"א לסמוך עליהם שלא בשעת הדחק ואף בשעת הדחק כנדון דידן הגם שהגאון ב"ש רצה לתלות הדבר באם דיני קדושין מד"מ ילפינן וכמו שבד"מ אזלינן בתר אומדנא כך הי' לנו לילך בקדושין כבר שדי בה נרגא הגאון בעל או"ת וגם אדמ"ו כיון לדעתו דאין לדמות כלל יען בד"מ צריך רק לאמת הדבר משא"כ הכא בקדושין דגז"ה הוא דצריכי' עדים א"כ לא די לנו מהתאמתת הדבר רק ידיעה וראי' בעינן והדבר מתפלא על הגאון בעל ב"ש על דמיון שני דברים שאינן דומי' כלל ולזאת אמרתי שדין זה לכאורה לית צריך בושש כלל ונערה זאת מותרת לכל אדם.
תשובה מאהבה חלק א · חלק קע״ב סימן ה׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Teshuva Me-Ahava, Part I, Prague, 1809
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך תשובה מאהבה חלק א, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.