תשובה מאהבה חלק א · חלק קמ״ד סימן ב׳

הנה כתבו תוס' גיטין נ' ע"ב בד"ה כתובין הן אצל ב"ח וא"ת אמאי לא משני אימר צררי אתפסה כו' וי"ל דהשתא לית לי' כו' ודקדקו לומר דהשתא ר"ל דמאשה פריך כמ"ש הרשב"א בחדושיו וכמ"ש לעיל (ועיין בעל פ"י בחדושיו שנטה בזה מדברי הרשב"א) עוד נלע"ד עפ"י מה דאמרו ר' יוחנן ב"מ י"ז ע"א הטוען אחר מעשה ב"ד לא אמר כלום מ"ט כל מעשה ב"ד דבר שהוא תנאי ב"ד כגון כתובה ומזון האשה והבנות הטוען ואמר פרעתי שלא בעדים לא אמר כלום ועיי"ש תוס' ד"ה הטוען והסוגי' לפי שאין כתובין היא קיימא משמי' דר' יוחנן פקח עיניך וראה דאליבא דר' יוחנן אי אפשר לשנוייא דלכך אין מוציאין למזון אשה ובנות ממשעבדי משום דחיישינן לצררי דהא אפי' אם הוא לפנינו עומד וצווח וטוען פרעתי ע"י צררי לא מהימן כטוען אחר מעשה ב"ד אין נטעון אנן ללקוחות דבר דאיהו בעצמו לא הוי מצו וזהו שדקדקו בתוס' דהשתא ל"ל האי שנויא הוא אליבא דר"י אבל לקושטא דמעיקרא הכי אתקן כו' שלא לגבות מזון אשה ובנות ממשעבדי אלא מב"ח וסד"א מפאת הקנין תגבו גם ממשעבדי ושפיר מסיק אימר צררי אתפסה דהא אם הוא לפנינו נאמן לומר פרעתי במקום שנעשה הקנין לחוד (ועיין ש"ך ח"מ סי' ל"ט סק"ו וסי' ע"ט ס"ק למ"ד ובאו"ת סי' ל"ט ס"ק ו' ושם) וטענינן נמי ללקוחות אימר פרע ע"י צררי.