תשובה מאהבה חלק א · חלק ק״ל סימן ג׳

לכאורה דבר זה תלי' בפלוגתא דאמוראי ר"ה ור"נ וסיעתי' (חולין מ' ע"ב עייש"ה בסוגיא) אבל אחר העיון נלע"ד קושטא דמלתא כלהו אמוראי ס"ל דלא אמרינן כיון דקני' לכפרה כדידי' דמי' כאשר אבאר כי ז"ל הרמב"ם פ"ד מהלכות שגגות הל' א' העושה עבירות הרבה בהעלם אחד חייב חטאת על כל אחת ואחת כו' והוא שהיו אסורין כלן באין כאחת או איסור מוסיף או איסור כולל כיצד השוחט בהמת קדשים חוץ לעזרה בשבת לע"א חייב שלש חטאית משום שוחט קדשים בחוץ ומשום מחלל שבת ומשום ע"א שהרי שלשת האיסורי' באין כאחת בד"א באומר בגמר זביחה הוא עובד אותו אבל אם לא היתה כוונתו לכך משישחוט מעט לשם ע"א נאסר ואינו חייב משום שחוטי חוץ עד שישחוט שנים או רוב שנים ונמצא כשגמר השחיטה שחט בהמה האסורה לקרבן שאינו חייב עליה משום שוחט חוץ כמו שבארנו היתה חטאת עוף והי' חצי קנה שלה פגום והוסיף בה כל שהו בשבת לשם ע"א חייב שלשה חטאות שהרי שלשת האיסורין באין כאחד עכ"ל וכ' בעל לח"מ וז"ל ואע"ג דרבינו ז"ל פסק בהלכות ע"א פ"ח כר"נ דאמר בפ"ב דחולין דאין אדם אוסר דבר שאינו שלו של חטאת דבר שלו מקרי דכיון דקני' לכפרה כדידי' דמי' וכדאמרו שם עכ"ל הנה לכאורה נעלם ממנו דברי הרמב"ם פ"ד מהל' אסורי מזבח הל' ה' הקצה של חברו או שהקצה שלו אחר שהקדישו ה"ז מותר שאין אדם מקצה הדבר שאינו שלו עכ"ל ואי ס"ד כדברי הלח"מ דהרמב"ם ס"ל כיון דקני' לכפרה כדידי' דמי' ואיך סיים הרמב"ם פאין אדם מקצה דבר שאינו שלו הא דבר שלו מקרי וצל"ע.