תשובה מאהבה חלק א · חלק י״ג סימן ג׳

ידע מעלתו כי שאילת הראשונים הוא זו ובעבור קושי זו המהרש"א בחי"א גזור אומר שחשבה עלי לשכורה משום דהרבת' להתפלל וכמ"ש לה עד מתי תשתכרון וכ"כ במדרש כו' עיין שם ועיין מ"ש מורינו הגאון האמתי נר"ו בצל"ח שם וגם מהר"ש אלגאזי בספרו זהב שיבה עמד על קושיא זו והאריך בדברי טעם ודעת ואחרי שדברים האלה נוגעי' להלכה עד שאמר רב המנונא שם כמה הלכתא גבורתא איכא למשמע מהני קראי דחנה כו' לכן שמתי אל לבי לעיין קצת ורא' ראיתי לענ"ד שדברי רש"י נכוני' כי ז"ל הטור א"ח סי' ק"א י"א הא דאמר שלא ישמיע קולו בתפלתו שצריכה שתהי' בלחש עד שלא תשמע אפי' לאזניו ומביאין ראי' מן התוספתא יכול יהא משמיע לאזניו כבר פי' בחנה וקולה לא ישמע ומיהו בגמרא דידן אינו ממעט אלא משמיע קולו דמשמע שמשמיע קולו לאחרי' אבל לאזניו יכול להשמיע והכ' איתא בהדי' בירושלמי יכול יהא מגביה קולו בתפלתו כבר פי' בחנה וקולה לא ישמע והדעת נותנת שיותר טוב להשמיע לאזניו כי אז יכול לכוין יותר וכן כ' הרמב"ם ז"ל ולא יתפלל בלבו אלא מחתך הדברים בשפתיו ומשמיע לאזניו בלחש ולא ישמיע קולו לאדם ותמה הב"ח מאי ראי' היא זו מן התוספת' שמביאין הי"א הא שם אפשר לפרש יכול יהא משמיע לאזניו ר"ל שיכול שצריך דוקא להשמיע לאזניו וכדס"ל ר' יוסי בק"ש דאם לא ישמיע לאזניו לא יצא ה"נ בתפלה הדין כן ע"ז קאמרי בתוספת' כבר פי' חנה וקולה לא ישמע והוא קרא יתירה הא כבר נאמר וחנה היא מדברת על לבה רק שפתיה נעות וממילא ידעינן דלא השמיעה קולה לאחרים ולא איצטרך להאי קרא וקולה לא ישמע אלא ה"ז בא ללמד דאין צריך אפילו להשמיע לאזניו ואפילו ר' יוסי מודה בתפלה דעד כאן לא קאמר ר' יוסי אלא בק"ש דכתיב שמעי ואם לא השמיע לאזניו לא יצא אבל בתפלה דכתיב וקולה לא ישמע אף לא השמיע לאזניו יצא ואין להקשות ל"ל לר' יהודה וקולה לא ישמע השתא שק"ש ל"צ השמעת אוזן תפלה מיבעי וי"ל דאתא ללמד לר' יהודה דבתפלה אסור להשמיע קולו שישמעו אחרים ובק"ש מותר מדכתיב ודברת בם ע"כ תמצת דברי הב"ח ודבריו צל"ע לכאורה ממ"נ אם דברים הנאמרים גבי חנה המה דברים שבחובה ואין לשנות מנ"ל להב"ח דרבוי וקולה לא ישמע אתא לאתויי דא"צ אפילו להשמיע לאזנו דלמא ככה עיכובה דאינו רשאי להשמיע לאזניו ואם הדה הוא דכתי' אצל חנה הוא דבר של רשות מנ"ל לתלמודא דאסור להגביה קולו בתפלתו שישמעו אחרים משו' דכתיב וקולה לא ישמע הא מעשיה המה רשות דא"צ להגביה קולו שישמעו אחרים ועוד מנ"ל להש"ס דאסור להגביה קולו בתפלתו הא הקרא התירא אתא לאשמעינן דמותר בלחש, ולכך נלע"ד דרש"י הרגיש בכל זה ולפיכך פי' רש"י ויחשבה עלי לשכורה שלא היו רגילים להתפלל בלחש ר"ל שהיא התפללה כל כך בלחש עד שלא השמיעה אפילו לאזנה ולכך חשבה עלי לשכורה כי כלם התפללו עד שהשמיעו לאזנם אם כן כלם כדין עשו היא עשתה כהוגן שאין חיוב להשמעת האזן והציבור כדין עשו היא עשתה כהוגן שאין חיוב להשמעת האזון והציבור כדין עשו שלא הגביהו קולם שישמעו אחרים אלא כדי השמעת אזן ועלי חשבה לשכורה אחרי שלא עשתה כמנהגן של ציבור ואין מקום לקושית המפורשים על רש"י.