תשובה מאהבה חלק א · חלק קכ״ו סימן ד׳

ולתרץ כ"ז הי' נראה להרמב"ם לפרש בפלוגתא דאביי ורבא בסנהדרין ע"ו דבאמת ס"ל לאביי גם הג"ש דרבא ולא פליגי אלא בכח הג"ש דרבא ס"ל דאהני ג"ש לגמרי גם לעונשין וכסברת רש"י בסנהדרין ע"ג ע"א תו' ד"ה היקש הוא שכ' שם וז"ל וכל היקש וג"ש המופנה הרי הוא כמפורש בקרא ועונשין ממנה ע"כ והרמב"ן בס' המצות בשרש ב' אות ז' הוסיף ביאור בזה וכ' וז"ל אבל יש עם המדות תנאים ותנאי הג"ש היא כמו שהזכרנו שאין אדם דן ג"ש מעצמו אבל אחר שלמדו אותה הרי היא כגוף תורה לכל דבר ותנאי הק"ו שאין עונשין בו ע"כ וכ"כ שם בסוף דבריו שההיקש הוא כג"ש אבל אביי ס"ל דלא עדיף כח הג"ש מק"ו דבאם דבר הלמד בא' מי"ג מדות אין עונשין עליו וכדעת הרמב"ם שם דהכל נקרא ד"ס ואין למנותם עם מנין המצות אף שדינם ד"ת ואולי טעם אביי והרמב"ם בזה משום מ"ש הרמב"ן עצמו דגם הג"ש לא נתנה מבוארת בסיני שהרי מצינו בהרבה מקומות דפליגי תנאים ואמוראים בג"ש ואיכא מאן דלא ס"ל משום שלא נשלם הקבלה בעניני' לאיזה דבר נתנה יעו"ש בשרש ב' אות ח' ולהכי ס"ל לאביי דכי היכא דאין עונשין ומזהירין בדין הק"ו אם לא במקום דידעינן עכ"פ אסורא בלא הק"ן כמבואר ברמב"ם בפ"ה מהל' אסורי מזבח ה"ו דלהכי מקריב אברי בהמה טמאה לוקה משום דאיכא עשה בהדי ק"ו מהני הק"ו למלקות וכמ"ש הכ"מ שם והמ"מ בריש פ"ב מהל' מ"א כ' הטעם דבכה"ג הוי הק"ו גלוי מלתא בעלמא והקרבן אהרן בפ' שמיני הוסיף ביאור שיהי' לו מדריגה אחת לבד במקום דלא ידעינן בלא הק"ו אפי' לאסורא מהני הק"ו לאסורא לחוד ובמקום דידעי' בלא"ה לאסורא מהני הק"ו לעונשין ע"כ ולפי ענ"ד הקלושה נראה דהן הן דברי אביי בתמורה (ט' א) דגרסי' התם אמר אביי ק"ו הוא ומה טוב ברע דעלויי קא מעלי לי' לקי טוב בטוב דכי הדדי נינהו כ"ש דלקי ורבא אין עונשין מן הדין ואביי אמר לך הא לאו דינא הוא מי גרע טוב מרע [הגהה ואם נרצה לומר דרבא פליג בהא על אביי ולא ס"ל כלל ההוא דרמב"ם וה"ה הנ"ל (והא דלא חיישי הרמב"ם וה"ה לדברי רבא ותופסין כאביי יתבאר ויתורץ לקמן בדברינו) נרויח בזה דלא תקשה קושי' התוס' בפסחים (מ"ד ב') ד"ה ורבין מבב"ח מ"ט לא גמרי' דחדיש הוא שכ' שם תימא לרשב"א תינח לרבא אבל לאביי דס"ל בחולין דלאו חדוש הוא מא"ל ובמ"ש יתורץ זה די"ל דלא פריך הש"ס מעיקרא אלא על רבא דלאביי בלא"ה ל"ק די"ל משום דאין לוקין על דבר הנלמד במה מצינו כמבואר במ"ל פ"ה מהל' יסודי תורה מתוס' נדרים קא גמר לה נמי מנזיר בק"ו ואהני הק"ו למלקות וכי קא פריך הש"ס מתחלה לרבא קא פריך דלית לי' האי סברא. ונרויח עוד זה דהשעה"מ בפ"ב מהל' מ"א הקש' על סברת הרמב"ם וה"ה הנ"ל מפסחים כ"ד דבהא דאמר ר' פפא ק"ו ממעשר הקל כו' וכ"ת אין מזהירן מן הדין ומאי קאמר וכ"ת אין מזהירין האיכא נמי לאו הבא מכלל עשה מבאש תשרף וכן הק' עוד שם בסוף דבריו ממכות י"ז ב' דפרכי' התם וכי מזהירן מן הדין ומשנינן אסורא בעלמא והתם ידעינן אסורא בלא"ה ולפמ"ש לק"מ דהש"ס דמכות קאי התם אליבא דרבא ורבא בתמורה לא ס"ל באמת הך דרמב"ם וה"ה וכן הש"ס דפסחים הם דברי ר"פ ומבואר בתוס' ב"ק (ס"ז ב') דר"פ הי' תלמידי' דרבא ומסתמא כוותי' ס"ל והשתא שפיר קאמר וכי מזהירן כו'] ונ"ל בפירוש דבריו של אביי דה"ק מי גרע טוב מרע הלא גם בלעדי הק"ו כי הדדי נינהו ואיכא מה מצינו לאסורה לכן אהני הק"ו דלקי דכה"ג הוי גלוי מלתא בעלמא ע"י הק"ו ה"ה בג"ש ס"ל לאביי שלא נתן לג"ש אלא מדריגה אחת דהיינו לאסור ולא לעונשין היכא דלית לן למילף אסורא בלעדי הג"ש ולהכי לא סגי לי למילף בתו מאנוסתו מג"ש לחוד אלא שסמך עצמו על הג"ש לענין איסור ומייתי לה בק"ו לעונשין וכדקאמר דהק"ו הוא כאן גלוי מלתא ור"ל משום דאיכא נמי ג"ש לאסורא וע"ז פליג רבא ואמר דילפי' לה בג"ש כלומר דבג"ש לחו' סגי גם לעונשין והרמב"ם בחר לו דברי אביי משום דבהאי סברא דבמקום דידעי' אסורא בלא ק"ו הוי הק"ו גלוי מלתא מסייע לי' הש"ס ביבמות ס"ח ב' פרכינן וכי מזהירן מן הדין ומשנינן גלוי מלתא בעלמא היא ושם מפרש גם רש"י דהיינו משום דאסורא ידעי' בלא"ה דתרומת היינו קדושת כהונה ומדאפסלה לתרומה אפסלה נמי לכהונה וגם המד' ויקרא רבה הביאו המ"מ פ"ט מהל' מ"א מסייע לי' שכ' כן לענין הק"ו דבב"ח וגם הספרי הביאו הרמב"ם עצמו במנין מצות ל"ת סי' קע"ב מסייע לי' ש"כ דלוקין על כל בהמה טמאה שאין לה שום סי' טהרה מק"ו דחזיר וגמל והק"ו גלוי מלתא בעלמא משום דבלא"ה ידעי' לאסורא מקרא דאותה תאכלו ומסיים עלה הרמב"ם שם כמו שזכרנו בבתו מאניסתו וע"כ ר"ל דהתם נמי משום דידעי' לאסורא בלא"ה עונשין מק"ו כדאביי וגם להך מלתא דס"ל לאביי דגם מג"ש לחוד אין עונשין נ"ל ראי' מסוגי' דחולין קט"ו דפרכינן התם גבי בב"ח ל"ל ג"ש ליתי כולא מלתא בק"ו ומאי קושי' דאי מק"ו ליכא למילף עונשין כמ"ש התוס' בפסחים (כ"ד ב') להכי מייתי לה מג"ש א"ו דגם ג"ש לחוד לא אהני לעונשין ונראה מבואר מהרמב"ם דס"ל הכי דבפי"ד מה' אבל הל' כ"ב כתב בנהנה מן המת דאינו לוקה והנה ידוע שהוא דבר הנלמד בג"ש שם שם מעגלה ערופה וגם המ"ל שם רצה לפרש שם דהיינו טעמא דרמב"ם משום דאין לוקין מג"ש אך בסוף דבריו כ' אך דבר זה לא נתן להאמר ואני בעני לא ידענא מאין פשוט לו כ"כ בדעת הרמב"ם דגם בג"ש שאינו מופנה מב' צדדים לוקין ונהפוך הוא שה"ה כתב להדי' בפ"ב מהל' אסורי ביאה דס"ל לרמב"ם דאין לוקין על שום דבר הנלמד בא' מי"ג מדות ולהכי בבתו מאנוסתו אע"ג דאיכא ג"ש הביאה הרמב"ם במצוה של"ו הוצרך הרמב"ם שם לדקדק דשני' היא משאר דברים הנלמדים בא' מי"ג מדות משום שאמרו בה בגמ' בפירוש שהיא גופי תורה ולכן מסיים הרמב"ם שם וז"ל והבן אמרם מגופי תורה וכן בחבורו בפ"ב מהא"ב ה"ו דקדק וכתב בזה ואסורה מד"ת ואינו מד"ס וכתב עלה המ"מ דכתב כן לאפוקי שאר דברים הנלמדים בא' מי"ג מדות שהמ"מ כ' הטעם דלהכי קרי לי' הכא יותר ד"ת משום דבת בתו אינו קרובה לו כ"א מחמת בתו והם דברי רש"י בסנהדרין ע"ו ולי נראה דבין רש"י ובין ה"ה לא היו צריכים לדקדק כן והיו יכולים לומר כשמעתייהו רש"י ביבמו' ס"ח וה"ה בפ"ב מה' מ"א דהיינו דידעי' לאסורי בלאו הק"ו מג"ש אלא דלא נחתי לומר דגם אביי ס"ל הג"ש ויליף מנה לאסורא בלא הק"ו כמ"ש לשטת הרמב"ם ואולי לתוס' בעלמא כתבוהו שכן גם הרמב"ם עצמו הזכיר גם סברא זו בא' מהמקומות אעפ"י שכתב הטעם שזכרנו דהיינו דאיכא נמי ג"ש לאסורא ומדמה לה להאי דספרי במצות ל"ת סי' קע"ב ואי קשי' לדברינו דגם אביי ס"ל בעלמא דאין עונשין מן הדין הכא אמרינן בסנהדרין נ"ד א' דר"י ורבנן פליגי בפלוגתא דאביי ורבא אי עונשין מן הדין הא קשי' נמי לכאורה לפי פרש"י בדברי אביי בסנהדרין ע"ו וע"כ צ"ל דהתם הוי הק"ו ג"כ גלוי מלתא דלאסורא ידעי' מפשטי' דקרא דערות אביך דאע"ג דדרשי' להאי קרא על אשת אב מחמת הג"ש מ"מ ס"ל להש"ס שם לפי האיכא דאמרי דקאיה בי' דמשום הג"ש אין פשטי דקרא נפיק ממשמעותי' ודכוותי' מצינו ביבמות כ"ד דאמרי' התם בכל התורה לא אתי' ג"ש ואפיקתי' לקרא משמעותי' לגמרי בר מהתם גבי והי' הבכור כו' כך נלע"ד ולכת"ר משפט הבחירה ובידו אנך לשקול ולמדוד הדברים כמדת דעתו הרחבה והמלאה.