תשובה מאהבה חלק א · חלק ק״ה סימן ב׳

אחרי שאילת שלום רב יהי לרצון אמרי פי בשאלה אחת אשר אנכי שואל בטובו ע"ד כמה ס"ת הנמצאים פה והמה כתובים כדינן וכהלכתן רק הסופר לא דקדק היטיב להשגיח לתפור היריעות מיושרות יחדו שיהיו הדפים שוים למעלה ולמטה ובעבור זה נראה כמה פעמים כפתוחה לדעת הרמב"ם וסתומה לדעת הרא"ש במקום שאין שם פרשה כלל והנה הדברים פשוטים לכל האחרונים אם עשה הסופר פרשה במקום שאין שם פרשה דפסול (כדעת הרמב"ם כדבעינן למימר קמן אי"ה) דלא כדעת הב"ח (בי"ד סימן ער"ה) שסבר דלדעת הטור דוקא פתוחה ועשאה סתומה או להיפך פסול אבל אם הניח פרשה במקום שאין פרשה אינו פסול כבר האריך כנגדו הט"ז בראיות ברורות דזה פסול היותר פשוט וא"צ לכותבו (עייש"ה ס"ק ה') וכן נראה (מהש"ך שם סק"א) ונלע"ד סעד לדבריהם שאפשר לדעת הב"ח שיביאו לידי טעות בכמה ענינים שיסברו שמותר לסיים שם כמשפט הפרשה ויהי' לפעמים שני פסוקים סמוך לפרשה וכיוצא בה (ועיין בא"ח סימן קל"ח) ויבואו לידי כמה שגיאות במדות שהתורה נדרשת בהן (ואף שאין לנו כעת נ"מ בזה) כמו כלל ופרט המרוחקים דפליגי בכמה דוכתי אין דנין ומסיק התלמודא ה"מ בחד ענינא כו' ועיין (פסחים ו' ע"ב ובתוספות מנחות נ"ה ע"ב ד"ה א"כ) וה"ה לענין אין מוקדם ומאוחר אשר דוקא בתרי פרשיות (כמבואר שם שם) וה"ה לענין שני כללים הסמוכים זה לזה ועיין (בספר יבין שמועה כלל קס"א) וכיוצא בםן הרבה גם בתפילין נראה משמעות (המג"א א"ח סימן ל"ב ס"ק ל"ג) שאם הניח הפרשה במקום שאין שם פרשה פסולין עיי"ש.