תשובה מאהבה חלק א · חלק ק״ד סימן ד׳

ויתר הדברים עדיין אני על מעמדי כמאז כן עתה דוקא נדרים הויין דשיל"מ משום דמצוה לאיתשולי עלייהו כמבואר בנדרים דף נ"ט ע"א ועיין בר"ן שם אע"ג דאין ההיתר בא ממילא כיון שמצוה לאיתשולי כאיתשולי דמי (בחנם השיג הש"ך סימן ק"ב סק"ח על המהרש"ל כמ"ש במכתב הקדום וכעת עיני היו משוטטות בספרים ומצאתי שכוונתי לכרו"פ שם אות ה' והנאני) אבל שבועה מעולם לא היתה תחת סוג מצוה בשאלה אף בזמן הגמרא ועיין במרדכי פ"ג דשבועות בארוכה ובדקדוק נקטו רז"ל קונמות מצוה לאיתשולי עליהן ודקדקו נמי כל הנודר כאלו בונה במה כו' וכן הרמב"ם סוף הלכות נדרים בדקדוק נקט כל הנודר כאלו בונה במה ונדר מצוה להשאל על נדרו אבל סוף הלכות שבועות כתב וז"ל אעפ"י שמותר לשאול על השבועה כו' אעפ"כ ראוי להזהר בדבר הזה ואין נזקקין להתיר אלא מפני דבר מצוה כו' ואם עבר ונשבע שיצטער ויעמוד בשבועתו כו' וכתב הראב"ד דוקא בשבועה ושנשבע להרע לעצמו אבל הנודר אפי' להרע עצמו מצוה להתירו שהרי אמרו הנודר כאלו בנה במה כו' וכתב הכ"מ ואפשר שגם זה דעת הרמב"ם כן שהרי בסוף נדרים כתב בפירוש ונדר מצוה להשאל על נדרו כמו שהבאיתי לשונו וכל דברי הרמב"ם המה עפ"י הדין עפ"י הגמרא כמבואר שם בכ"מ ולא עלה מעולם על לבם של הראשונים ששבועה מצוה לאיתשולי עלי' ודוד אמר נשבע להרע ולא ימיר אדרבה מצוה שלא לשאל עלי' ואיננה בכלל דשיל"מ דאין ההיתר בא ממילה ואינה דומה לנדרים ועיין היטיב במרדכי שם ובשו"ת בית יעקב לא עיין חתני ידיד נפשי יפה וז"ל שם ממ"ש לעיל יש ללמוד דמי שנשבע שלא לאכול מאכל פלוני ונתערב אותו דבר שנשבע עליו בדברים אחרים לא הוי דשיל"מ דאע"ג דכתב הרמ"א בסימן ק"ב מי שנדר מדבר אחד ונתערב אח"כ לדידי' מקרי דשיל"מ דהא אפשר לשאול על נדרו כו' עכ"ל היינו דוקא בנדר משום דאיכא מצוה לאתשולי עלי' אבל בשבועה דליכא מצוה כדאית' במרדכי פ"ג דשבועות לא מקרי דשיל"מ עכ"ל והן הן הדברים שאמרתי בהשקפה הראשונה כללו של דבר כ"ז שלא יראני אדם באחד מן הראשונים ששבועה מצוה בשאלה כמו נדר אני על מקומי ששבועה איננה דשיל"מ די לן בנדרים דהויין דשיל"מ משום דמצוה לאיתשולי וכאיתשול דמי ולא לוסיף עלי חומרות וזה נלענ"ד ברור כ"ז שלא אמצא סתירה ואם שגיתי אתי תלין משוגתי הכ"ד חותנו הדורש שלומו ושלום תורתו כל הימים. הק' אלעזר פלעקלס.