אבל מה שנלע"ד נכון וברור דפלוגת' דר"ע ורבנן אינה תלוי' כלל וכלל בלשון תורה או לשון ב"א אבל הנשבע והנודר כונתו לעשות מחתיכה דהתיר חתכה דאיסור שיהי' הדבר הנאסר אסור עליו ככל איסורי' שבתורה והיינו טעמא דרבנן דסברי דאינו חייב רק בכזית כמו כל איסורי דמכח איסור שבועה אינו נעשה רק ככל איסורי' לא חמיר מנייהו והיינו דאמרו היכן מצינו דכ"ש חייב שזה חייב ור"ע סובר דחתיכה דאיסר שבועה יוצא מן הכלל דהאי שיעורי' המה הלל"מ וההלכה היא רק על איסורי' איסורי' שאסרה תורה לא על מה שהוא בא מחמת עצמו והא חזינן במפרש דחייב בכ"ש מה שלא נמצא בכל התורה א"כ גם לענין זה יוצא מן הכלל דאפי' בסתם חייב והיינו נמי דמספקא לי' לש"ס אי סובר ר"ע כר"ש או סובר בכל התורה בכזית רק הכא משום דמפרש חייב כו' ואין כאן שום קו' וספק בכל הפי' הזה ועיי' בתו' לקמן כ"א ד"ה היכא מצינו דנראה דגם הם כיונו לפרושי וזהו לדעתי דעת הרא"ה שהביא המ"ל והרבה להקשות על דבריו ולדברינו הכל נכון באין נפתל.
תשובה מאהבה חלק א · חלק ק״א סימן י״ב
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Teshuva Me-Ahava, Part I, Prague, 1809
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך תשובה מאהבה חלק א, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.