מ"ו בפיוט יום השני של פסח משכו ושחטו אותו ואת בנו ביום אחד בל תשחטו וכתבו תוס' במס' מגלה דף כ"ה ע"א ד"ה מפני שעושה מדותיו של הקב"ה רחמים והן אינם אלא גזרות קשה להר"ר אלחנן על מה שיסד הקליר בקדושת שאנו אומרי' ביום השני של פסח צדקו או"ב כו' דמשמע שר"ל שהקב"ה חס על או"ב והוא אינו אלא גזרה עכ"ל אף כאן אנו צריכי' לדברי רבינו הגאון נ"ע עיין אות כ"א שלא תהיה סתירה לדברי תוס' במס' חגיגה שהקליר לא יסד רק ליום אחד ועיניך רואות לפמ"ש תוס' פה שיסד גם ליום השני של פסח אלא כדאמרן הקליר חקר ותקן הרבה פיוטים וכלם ליום ראשון ואנו שעושין שני ימים ויסדו מייסדי המנהגים לאומרם בשני ימים וכן משמעות מתק לשונם של רבותינו בעלי תוס' על מה שיסד הקליר בקדושתא שאנו אומרי' ביום השני כו' דקדקו לומר שאנו אומרים ליום השני דבר זה חשבתי זה רבות בשנים ואשתכח בסבא קדישא כוותי בספר ברכי יוסף בא"ח סי' קי"ב גם שם ביורה דעה סי' ט"ז אות ב' ראיתי דבר נאה ומתקבל לבאר דברי הפייט הזה וליישב קושית הר"ר אלחנן וז"ל שמעתי מחד מרבנן שפירש כמ"ש תוס' ר"פ או"ב דהוה ס"ד שאם צריך לפסח ואין לו אלא אותו שנשחט בו ביום אביו או בנו דס"ד דאתי עתה דפסח ודחי לאו דאו"ב כו' עיי"ש וזהו כוונת הקליר אשר יסד צאן לפסח משכו ושחטו צדקו או"ב ביום אחד בל תשחטו כלומר דהגם אשר אנכי מצוה לשחוט ק"פ צדקו ושמרו או"ב בל תשחטו ולא תסברו דמשום מ"ע דפסח היכא דאי אפשר דחי ללאו או"ב ובהכי ל"ק קושי' תוס' וא"ש מאי שאיטי' או"ב התם ונכון ואח"ז רב כמדומה שראיתי פי' הנזכר בספר אחד מרבינו אשכנז. זולת של יום השביעי ואחרון של פסח שירות אלה לשון שירה מיוסדי' כי תשועתם כיולדה כו' ביארו בתוס' בפסחי' דף קט"ז ע"ב בד"ה ואמר ע"פ המכילת עיי"ש.
תשובה מאהבה חלק א · חלק א׳ סימן נ״א
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Teshuva Me-Ahava, Part I, Prague, 1809
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך תשובה מאהבה חלק א, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.
