שואל ומשיב מהדורא שתיתאה · חלק ז׳ סימן י״ג

והנה אחר כמה שנים מצאתי בספר בית מאיר ס' ק"ג בדין שח"ז ובתוך דבריו הביא קושיא בהא דמבואר בטור וש"ע חו"מ סי' ק"ז ס"ח דאם ירשו קרקע ומטלטלין וחלקו ביניהם ואח"כ בא בע"ח לגבות דגובה ממי שהוא מצוי לפניו והוא יחזור אחר שאר אחין לגבות מה שנתן לבע"ח וע"ז הקשה למה דקיי"ל אחין שחלקו לקוחות הן וא"כ מטלטלין שמכרו לכ"ע אינו חייבין לשלם לבע"ח ואיך יחזור ויגבה מהאחין ע"ש שהאריך ולפמ"ש בשם הט"ז דלגבי איש אחר הם כיורשים א"ש הכל ויש לו ראי' ברורה מזה ע"ש ודו"ק. והנה בהא דאחין שחלקו לקוחות הן ומחזירין זה לזה ביובל לכאורה תימא דניהו דאין ברירה הא לפי מה שנראה מהתוס' בקידושין דף מ"ב ובגיטין דף ל"ד חלוקת הארץ הי' עפ"י גורל ובאו"ת לאו דוקא חלוקת הארץ בכולל רק כל בית אב הי' החלוקה עפ"י רוח הקודש ואו"ת א"כ קשה דאיך שייך להחזיר ביובל הא שאני כל חלוקה דעלמא דלא הוברר בבירור גמור שזה חלקו משעה ראשונה אבל באו"ת ורוה"ק הוברר הדבר לגמרי דהיתה שלו למה צריכין להחזיר ביובל ולכאורה רציתי לומר דבבית שני שהי' חסר או"ת ורוה"ק ועיין ברמב"ם וראב"ד פ"ד מבית הבחירה ופ"י מכלי המקדש א"כ בזמן בית שני איך הביאו בכורים. אך אכתי אינו מדוקדק הא דאמרו לא משכחת דמייתי בכורים אלא חד בר חד עד יהושע והא בימי יהושע לא הי' צריך להיות חד בר חד וגם בבית שני אין קושיא כ"כ דבאמת לא הביאו בכורים רק חד בר חד ועיקר הקושיא על מצות בכורים דקרא ומצות ביכורים דקרא שפיר משכחת לה דהיתה עפ"י או"ת ורוח הקדש אמנם נראה דלפמ"ש הרמב"ם דחלוקתן לא תבטל מכמות שהי' ורק ביובל הי' מחזירין כדי לקיים מצות יובל לפ"ז אין ראי' מחלוקת הארץ דשם לא הי' רק שיהי' החלוקה שלהן לענין הנוגע לממון שלהן ממש אבל אה"נ דכל שאח"כ לא תבטל חלוקתן ולא הי' ההחזרה רק לקיום מצות בכורים א"כ אף שהי' עפ"י רוה"ק מ"מ אינו דבר ברור שהי' חלקו משעה ראשונה דבשלמא אם מחזירין זה לזה לגמרי אם כן נתבטלה או"ת ורוה"ק אח"כ אבל כל שלא נתבטלה חלוקה אם כן לזה מועיל או"ת אבל לענין מצות ביכורים לא מועיל גם רוה"ק ויתכן יותר דבאמת גם על הנביא אין אנו סומכין בענין המצוה רק עפ"י שני עדים כמ"ש הרמב"ם ועיין תוס' בכורות דף נ"ח וביומא גביהן דף פ"ה ובמהר"ם ב"ח ומלמ"ל פ"ו מאישות וא"כ דוקא לענין ממון לא גרע מהפקר ב"ד הפקר סמכינן ארוה"ק משא"כ לענין מצות בכורים לא סמכינן ע"ז ושפיר מחזירין ובזה נכון מ"ש רבינו דחלוקתם לא תבטל מכמות שהי' ולא נודע מהיכן יצא לו ולפמ"ש א"ש דהא זהו ממילא דהי' עפ"י או"ת ורוה"ק ובזה מובן היטב הא דמקשה הש"ס סוף השולח דלר"ל היאך משכחת לה דמייתי בכורים וקשה טובא מה קושיא דהא ע"י רוה"ק ואו"ת נחלקה ולפמ"ש אתי שפיר דלענין מצות בכורים לא נוכל לסמוך גם על רוה"ק ובזה מיושב הא דאמרו לא משכחת דמייתי ופירש"י מביא וקורא והקשו האחרונים דלמה לא פריך גם על גוף ההבאה ולפמ"ש אתי שפיר דבאמת לכאורה עדיין תמוה דניהו דלא סמכינן על רוה"ק מ"מ עכ"פ יכול להביא מספק רק דא"י לקרות מספק וכדאמרו בב"ב פ"א דמחזי כשיקרא ועיקר הקושיא על הקריאה ובזה יש לישב גם דברי הרמב"ם התמוהין בזה ואכ"מ כי כתבתי רק לזכרון בעלמא פה טריסקאוויץ בשנת תרי"ב. ועיין בתוס' גיטין דף ל"ו ד"ה בזמן שהתוס' הביאו בשם ר"ת שהאריך להוכיח דיובל נהג בבית שני וא"כ י"ל דבאמת הרמב"ם ס"ל דלא נהג כלל בבית שני והנה הרא"ש פ"ק דב"ק שהביא הבית מאיר שם נלפע"ד דיתפרש היטב ע"ד הט"ז הנ"ל דלגבי אחרים היתומים כרעא דאבוהן הן ולפע"ד גם החולקים על הט"ז מודים בזה דהרי עיקר התחייבות היורשים היא רק משום דנכסי אבוהן משועבדים לבע"ח אם כן מה נ"מ שהם לקוחות מ"מ מהיכן לקחו ממה שירשו מאבוהן ומכרו היתומים זה לזה והרי כולם כרעא דאבוהן נינהו ומשועבדים הנכסים לבע"ח וזה נכון וברור לפע"ד. ועיין בטו"ז חו"מ סי' קע"ה והב"מ לא ראה שם דברי הט"ז. והנה הרב מו"ה יעקב יוטעס שאל אותי בחג השבועות תרי"ז בהך דשדה מקנה ושדה אחוזה דלכאורה הלא משכחת שדה אחוזה כ"א חד בחד עד עולם כעין דאמרו גבי בכורים וכעין זה הראיתי לו שבא"מ ח"ב סי' צ' הקשה כעין זה ולדברי הט"ז א"ש דלגבי אחריני לאו כלקוחות דמי א"כ א"ש הקדש לשדה אחוזה ודו"ק: