שואל ומשיב מהדורא שתיתאה · חלק ס״ב סימן ז׳

והנה בהא דאמרו דאית בה ביצה והיינו משום נולד קשה טובא דהרי אמרו בשבת דף קכ"א גבי צואה של קטן דחזי לכלבים וכ"ת נולד הוא והא תניא נהרות המושכין וכו' ופרש"י דהכי אורחייהו ולאו נולד הוא וחידושי רשב"א שם הקשה דא"כ מה אמרו בריש ביצה אי בתרנגולת העומדת לגדל ביצים נולד הוא והא אורחייהו בהכי וכתב כיון דאמה אתסרו וביצה נגמרה בגופה גם הביצה אסורה ולפ"ז כאן הא לר"ש ל"ש מוקצה והתרנגולת גופה מותרת דחזי לכלבים וא"כ גם הביצה לא הוה נולד. אברא דגם שם דברי הרשב"א תמוהים דהרי שם אמרו דס"ד דאף מאן דלית לי' מוקצה נולד עכ"פ אסור ובזה שוב קשיא מה שייך נולד כל דל"ש מוקצה ואולי זה באמת מה דאמר ר"נ מאן דלית לי' מוקצה לית לי' נולד וביש"ש שם ובפ"י האריכו דהא באמת מצינו כ"פ בש"ס דנולד חמור ממוקצה ולפי מה שכתבתי אתי שפיר דשם ל"ש נולד כל דלא הוה מוקצה. ובזה מיושב גם מה דפריך כאן מר"נ והלא לא קי"ל כר"נ ועפ"י שם ולפי מה שכתבתי אתי שפיר דכאן ודאי כ"ע מודו דמאן דלית לי' מוקצה לית לי' נולד. ובזה יש לומר הא דמשני באית בה ביצת אפרוח ונדחקו רש"י ותוס' דמ"מ לא אסור נולד ועתוס' ישנים שם ולפמ"ש אתי שפיר דמיירי בביצה שעומדת לגדל אפרוחים ובכה"ג ודאי הוה נולד גמור דהא לאו דעתי' על הביצה וכ"כ הרשב"א שם בהדיא אבל כ"ז לפלפולא אבל פשטת הדברים מורים דשייך נולד אף דל"ש מוקצה וגם צ"ע דמהרשב"א משמע דלמאן דלא גריס כגרסת רש"י לא ס"ל הך סברא והרי בעירובין דף מ"ה מבואר ג"כ דכל דמניד ניידי ודאי לא הוה נולד ומכ"ש ביצה דמאתמול גמרי לה וא"ל דלא ברור שתלד היום דז"א דהרי גם המים בעבים אינו מוכח אם היום ילך ודלמא ישתהו עד למחר וצע"ג. שוב ראיתי ברמב"ן בשבת שם שנדפס מחדש שכתב ככל דברי הרשב"א וכתב גם כן מידי דהוה אלו שחטה ומצא ביצים במעיה דאסרה השתא נמי אסורה שאין לדתה מתירתה ביום טוב שא"כ בטלת תורת מוקצה והיא תימא דאכתי למה דקאמר דלית לי' מוקצה ומ"מ נולד אסור מה מועיל ניהו דהאי נולד גרע מכל נולד שלא הי' בעולם כלל כמ"ש התוס' שם מ"מ לא גרע מציאה דל"מ נולד דדעתו להכי דמניד ניידי וע"כ יצא בשבת ומיהו הרמב"ן מוסיף שם דדלמא דשלים שחלא דילה ולא תטיל ביצה ביום טוב אבל באמת הדבר תמוה דא"כ מיא בעיבא דגם כן אינו ידוע דלפעמים יפוצו העבים ולא יוריקו מטר ואפ"ה אמרינן דמניד ניידי וצ"ע. ועל כל פנים בזה מיושב דלכך אמרו בשבת דמאן דלית לי' מוקצה לית לי' נולד אף דר"י לא ס"ל כר"נ משום דעל כל פנים בסיס לדבר אוכלים לא מקרי דהא יש לומר דשלים שחלא דידה ולא תלד עוד ודו"ק. שוב העירוני התלמידים דדברי הרשב"א נכוני' דאף דאמרו ריש ביצה אף מאן דלית לי' מוקצה אית לי' נולד היינו להיות הביצה מוקצה זה לא אמרינן אבל התרנגולת באמת מוקצה דמוקצה דבע"ח שפיר אית להו לב"ש כמ"ש התוס' שם ד"ה דלמא וא"כ שוב שפיר שייך נולד דהא האם אסורא דהיא מוקצה דבע"ח והביצה הוה נולד ויפה אמרו ולפ"ז בשבת גבי קנה של תרנגולים דר"ש לית לי' מוקצה דבע"ח ג"כ שפיר קשה דהא ל"ש נולד כלל וצ"ל דזה באמת קושית הש"ס דמאן דלית לי' מוקצה לית לי' נולד היינו מאן דל"ל מוקצה כלל אף בבע"ח שוב ל"ש נולד ודו"ק. ובאמת אף למה דלא קי"ל כר"נ היינו משום דאנן ס"ל דמוקצה דבע"ח אמרינן אבל מאן דלא ס"ל אף מוקצה דבע"ח ע"כ לית לי' נולד. והנה בדף מ"ה לא מקשה הש"ס על ר"י מכל מה דמקשה בדף ק"ג וע"כ דסמך הש"ס דק"ג על מה דאמר דנ"ז דאנו אין לנו אלא ב"ש כר"י וב"ה כר"ש. ובזה מיושב היטב היטב הקושיא שהקשה הרשב"א והפ"י הנ"ל דמה פריך מר"נ על ר"י ולפי מה שכתבתי אתי שפיר דהא עיקר סמיכתו על ר"נ והמעיין בריש ביצה יראה כי ר"נ לשטתו דל"ל מוקצה ונולד לר"ש לכך אוקמא ב"ש כר"י וב"ה כר"ש ע"ש וא"כ א"ש ודו"ק.