שואל ומשיב מהדורא שתיתאה · חלק נ״ד סימן ב׳

אשר שאל בהיותו פה עמדי בהא דאמרו ביבמות דף ה' ע"ב דאמר מה לתמיד שכן תדיר וע"ז הקשה דא"כ היאך יליף דעשה דוחה ל"ת דכתיב לא תלבש שעטנז גדילים תעשה לך והיכא מוכח דהא הנמוק"י כתב דציצית קודם לתפילין משום דהם תדיר וכיון שציצית תדיר מקרי שפיר מהראוי דלדחי. והנה בראשית ההשקפה אמרתי דציצית אולי לא מקרי תדיר רק מצוי דאינו חובת גברא ואף למ"ד חובת טלית מ"מ אינו מחויב לקנות בגד שיתחייב בציצית רק דאם קנה ולבש חייב בציצית ואינו מקרי רק מצוי ומצוי לאו מעלה הוא וכ"כ הש"א על הנמוק"י הנ"ל. וע"ז השיב דמלבד דהנמוק"י לא ס"ל כן אבל אכתי קשה מדברי התוס' שם ביבמות ד"ה ומכלהו דאפילו עומר ושתי לחם מקרי תדיר דכיון דהוה בכל שנה וא"כ מכ"ש ציצית דהיה עכ"פ פעם אחת בשנה ומקרי תדיר הנה אף שיש לדחות דשאני עומר ושתי הלחם דעכ"פ פעם אחת בשנה מחויב להביא ומקרי תדיר דקבוע אבל בציצית יוכל לפטור עצמו בכל השנה מזה ולא מקרי תדיר אבל ז"א דהא באמת מצוה היא שיעשה ציצית ובעידן ריתחא מענישין עליו וכמ"ש במ"ג ח"א סי' כ"ה סק"א דמצוי ג"כ מעלה היא. אך העיקר נראה דבאמת צ"ב דהאיך אמר הש"ס מה לתמיד שכן תדיר ומה מעלה היא שלכך דוחה ל"ת שיש בו כרת דכיון דאינו רק דחוי' אדרבא מהראוי ללמוד ממנו דאם בכל יום שבת דוחה הל"ת שיש בו כרת מכ"ש שמהראוי לדחות בכ"מ באקראי וצ"ל דכוונת הש"ס כיון דתדיר הוא א"כ ממילא לא מקרו דחי' שם דשם התירה התורה שתקרב אפילו בשבת בשביל שצ"ל בכל יום תדיר וא"א לבטל בשבת מפני תדירתן ולכך התירה התורה וגם לפמ"ש הרשב"א והרמב"ן בתולדות אדם בהא דאמרו בברכות דף כ' שוא"ת שאני דהיינו דכל דלא משכחת לה העשה בלתי הל"ת מקרי היתר ולא נאמר הלאו בזה א"כ במקדש דהקרבן תדיר בכל יום וא"א לאשכוחי שלא ידחה שפיר מקרי תדיר ואין הל"ת חל בזה ולכך גם בעומר ושתי הלחם דהוא חל בכל שנה וא"א לבטלו אף כשחל בשבת ויו"ט הוא בודאי וא"כ שפיר אמרינן דמפני תדירתן הוא דחי וז"ב ומעתה אין מקום לקושית מעל' דהא דציצית ניהו דהוה תדיר ועכ"פ מצוי אבל מה ענין לדחות הל"ת של כלאים והא משכחת לה בצמר ולא לדחי כלל ודוק. אחר שכתבתי כל זאת מצאתי בשו"ת תה"ד סי' רס"ו דכתב דמקרא מגילה קודם למילה שחל בפורים דמקרא מגלה זמנה קבוע בכל שנה והביא דברי התוס' ביבמות הנ"ל דאף שתי הלחם מקרי תדיר דזמנה קבוע ולפמ"ש אין ראי' דשאני התם לענין לדחות שפיר יש מעלה דמוכרח לדחות דזמנה קבוע ביום שחל בו היו"ט משא"כ לענין דיהי' נקרא תדיר על שחל יותר פשיטא דמילה תדיר יותר ממקרא מגלה שזה אינו בכל יום משא"כ מילה שחל כמעט בכל יום. ובזה מיושב מה דהקשה התה"ד שם מהא דבזבחים דף צ"א חשיב לי' למילה תדיר ביותר מפסח ולפמ"ש א"ש דפשיטא דמילה תדיר טפי מפסח. ומ"ש דבתוס' פ' אלו דברים מוכח דמילה לא חשיבא תדיר טפי מפסח וכוונתו למ"ש התוס' שם בדף ס"ו ד"ה מה שהקשו ניליף מבינייהו דתמיד ומילה ומה קושיא הא גם מילה תדיר לגבי פסח כדאמרו בדף צ"א בזבחים אבל לפע"ד יש לדחות דעכ"פ כליל ל"ש במילה ולכך שפיר אתיא מבינייהו. ומ"ש מתוס' ביצה ומפ' צולין הנה אגב חריפותו ובקיאתו סמך על דעתו ולא הזכיר המקומות ואנכי לא ידעתי והנה בפ' כיצד צולין יגעתי ומצאתי בדף ע"ז ד"ה שכן ששם הקשו קושית התוס' ביבמות ולא כתבו דעומר ושתי הלחם מקרי ג"כ תדיר ע"ש אבל בביצה לא ידעתי מקום זולת בדף כ' דאמרו בשלמי נדבה שכן מצוין. שוב מצאתי בשו"ת אא"ז הח"ץ ז"ל סי' קנ"ב שהרגיש על דברי התוס' הנ"ל מזבחים ולא זכר שם שכבר קדמו התה"ד הנ"ל ודו"ק ועיין באו"ח סי' תרצ"ג ובפר"ח סי' תרפ"ז ס"ג וגם אנכי הרגשתי כי דברי תה"ד במ"ש בשם הרמב"ם וסמ"ג יש לדחות ואכ"מ ועיין בט"ז ומ"א מה שהאריכו בדברי הרמ"א סי' תרפ"ז ס"ב. ומדברי תה"ד נראה כהרמ"א ע"ש אבל אנן לא קי"ל כן ובאמת בסי' תרצ"ג קמ"ל דמלין קודם קריאת מגילה. והנה דרך אגב אזכיר מה דשאל אותי המופלג מוה' יוסף שארשטיין נ"י בהא דילפינן מכלאים בציצית דעשה דוחה לא תעשה והקשה לפמ"ש התוס' דלכך לא ילפינן ממילה שכן נכרתו עלי' שלש עשרה בריתות והיינו דהיא מצוה גדולה והרי מצות ציצית שקולה נגד כל המצות והרי התוס' כתבו בנדה דף ס"א דלכך לא מקרי לועג לרש במצות ציצית שמטילין למתים משום דשקולה כנגד כל המצות וא"כ לכך דחי. והשבתי דל"ד דמצות מילה דדוחה שבת בזמנו וא"א בענין אחר לקיים המילה בזמנו שפיר אמרינן כיון דמצוה חמורה היא דחי משא"כ ציצית הא משכחת לה בלי דיחוי הל"ת דכלאים כגון עמרא לעמרא ופשתן לפשתן רק דהתורה אמרה דדוחה אף בכלאים אבל גוף המצוה לא נתעלה יותר ע"י שהוא כלאים וגם יכול המצוה להתקיים בלי דיחוי פשיטא דלא תדחה בשביל מעלת המצוה דתוכל להתקיים בלא דיחוי וזה ברור ודו"ק.