שואל ומשיב מהדורא שתיתאה · חלק נ׳ סימן ב׳

מעשה בא לידי שנשאלתי באחד שקבל על עצמו אחריות של היי"ש להביאו להקונה לביתו ואירע לו מקרה שנלקח היי"ש על הקאמיר אשר להקיר"ה עבור מכס הקירה מהיי"ש והיה קודם הפסח ומכר היהודי אשר לקח היי"ש הלז יעבר הפסח והי' על הקאמר עד שנה שני' שעבר ולא מכרו כלל לא הקונה ולא מי שקבל אחריות ואחר הפסח בא פקידה מהמשפט להחזיר היי"ש להיהודי כי זכה במשפטם ובדיניהם ועתה נשאלתי מה משפט היי"ש כיון שעבר עליו הפסח. והשבתי כבר נשאל כעין זה אא"ז בעל פני יהושע בשו"ת פ"מ סי' י"ג במי ששכח למכור הי"ש קודם הפסח והורה גבר דלפי שיש הפסד מרובה יוכל לערב היי"ש לסמוך על שיטת רבינו יונה דמתיר לערבו לכתחלה ומטעם דיי"ש אינו רק זיעה בעלמא ע"ש. והנה לסמוך שאינו רק זיעה זה דבר קשה מאד וכבר האריכו בזה אא"ז בעל שער אפרים והגאון זקני הח"ץ ז"ל סי' כ' ובעל פ"י בקונטרס אחרון בקידושין בפסק חדש שלו אמנם לפע"ד א"צ לזה דבאמת כיון דאינו רק איסור מדרבנן לאחר הפסח ואינו רק קנס בעלמא שפיר נוכל לסמוך על שיטת הפוסקים דבדרבנן לא נאסר לבטל איסור והרי הר"ן בפ"ב דפסחים מדמה לתרומת ח"ל והרי שם מותר לערב לכתחלה ברוב ועיין בטוש"ע יו"ד סי' שכ"ג ואם כן כדאי הם בהפ"מ לסמוך על ר"י והר"ן לענין לערב ולבטלה ברוב יי"ש הכשר ובאמת לפמ"ש התוספות בפסחים דף ל' דלכך אסור אף בדרבנן לערב ולבטל האיסור משום דאם כן מה הועילו חכמים בתקנתם שאסרו עד ששים שכל אחד יערב ויבטל ברוב אם כן זה שייך בכל איסורים שאין בו רק משום איסור אבל כאן כיון שעובר בב"י ואם כן בודאי לא ישההו לכתחלה ורק כאן אירע אונס שלא היה יכול למכרו פשיטא דבכה"ג נוכל לערב לכתחלה. ובזה מיושב תמיהת הרא"ש על ר"י דמתיר לערב לכתחלה והוא כתב דדינו כשאר מבטל איסור ולפמ"ש אתי שפיר וראי' ברורה שהרי לערבו קודם פסח אדעתא דלשהותו אסור כמ"ש ר"י בעצמו ועיין ברא"ש ואו"ח סוף סי' תמ"ז ואלו לאחר הפסח מתיר לערבו בידים והרי קודם הפסח ודאי היתר הוא ולמה יאסר ולפמ"ש א"ש דשם הוא מערבו כדי לבטלו ולהשהותו לאחר הפסח ואם כן יעקר תקנת חז"ל מכל וכל דכה"ג אסור אבל לאחר הפסח שכבר עבר בב"י ולכתחלה לא יעשה כן שהרי יעבור על ב"י ואם כן בכה"ג ל"ש לקנסו ונוכל לסמוך על דברי הר"י והר"ן שמתירין לערב לכתחלה ועיין דג"מ סי' תמ"ו ס"ק מ"ד ועיין בשו"ת נו"ב מהד"ת חלק או"ח סי' צ"ח וגם יש לסמוך על דברי מנחת יעקב בשו"ת תורת השלמים סי' ו' שהתיר במי שהי' חבוש בבית האסורים ולא יכול למכור החמץ אף דחלקו עליו בכה"ג אין לך אונס גדול מזה שהרי לא הי' מועיל כלל המכירה כל עוד שחשבו שקיר"ה יקח היי"ש לעצמו עבור המכס ועכשיו שיצא לאור משפט כי הדין הוא עם הישראל אם כן מה יוכל לעשות אם כן בכהאי גוונא ודאי נוכל לסמוך על שו"ת אא"ז הפ"י לערבו ברוב לכתחלה וכמ"ש כנלפע"ד ודוק ובפרט שיש כאן הפ"מ שכעת עלה השער של יי"ש הגבה למעלה ונצרך כעת מאד והוא שני חביות. והנה מדי דברי זכר אזכור מה שמצאתי בפרמ"ג על או"ח סי' תמ"ה סק"ד שהביא מעשה ששלחו יי"ש של פסח על ידי עכו"ם בלי חותם לעיר אחרת וקבלו הישראל וע"ז כתב דהיי"ש אסור כיון דהוי בלי חותם אסור דשמא החליפו העכו"ם ושתה המובחר והטוב והחליפו בכפר ביי"ש חמץ כמבואר סי' קי"ח ביו"ד דצריך ב' חותמות וגם ע"פ עד ערב אסור לערבו ביין שרף של פסח עד ששים כיון דהוה ספק איסור תורה אין מבטלין איסור תורה אף ספק תורה אין מבטלין והנה זה ודאי דע"כ מיירי דהיי"ש שוה בטעמא עם היי"ש של חמץ דעפ"י רוב ניכר היטב היי"ש של פסח דהא אינו נעשה מתבואה ואינו חריף כ"כ ואין טעמם שוה וכמ"ש בעצמו אחר כך דמקרי א"מ ואם כן שוב ל"ח לאחלופי דמתירא העכו"ם שירגיש שקרו ואם ניחוש שהחליף ביי"ש של פסח אחר שוב ל"ח וגם הא עכ"פ הוה יי"ש של פסח וגם ל"ש לחוש שמא שתה היי"ש מחציתו וערבו ביי"ש של פסח דעל כל פנים כל שיש לחוש שיתגלה שקרו לא חיישינן וכל שיש לחוש שיתפס עליו כגנב ל"ח וא"ל דיתנצל שאדרבא עשה לו טובה שנתן לו יי"ש יותר טוב וחריף ממה שהיה אותו יי"ש דז"א דעכו"ם יודע היטב שפסח אין חפצו של ישראל בי"ש של חמץ וגם שום דבר שלא נעשה לשם פסח ואם כן שוב יש לתפוס עליו כגנב ול"ח. שוב מצאתי בשו"ת ש"ב הגאון בעל נו"ב מהד"ת חלק או"ח סי' ס"ו שהאריכו שם הרב השואל והנו"ב שאפשר להכיר בטעם וריח ואין לחוש רק שמא ערב מעט יי"ש של חמץ והוי מב"מ ובטל ברוב ע"ש ואם כן שוב יוכל להרבות עד ששים בע"פ דאין כאן רק חשש ספק דרבנן. אמנם בגוף הדבר נלפע"ד דיכול לבטל בע"פ לכ"ע דהרי כיון שחיישינן שמא הוא החליף ביי"ש של חמץ ואם כן שוב צריך ביעור מן התורה ואם כן בזה שמבטלו גם כן מקיים מצות ביעור דעל כל פנים אין כאן יי"ש של חמץ וקודם פסח בטל בששים וגם בפסח בטל הוא רק דמחמרינן במשהו על כל פנים ב"י ל"ש בזה ואם כן כל שעושה מצוה ל"ש אין מבטלין איסור וכמו שכתב המרדכי הובא בב"ח וט"ז באורח חיים סי' תרכ"ה לענין לבטל פסולי סכך דכל דמצוה היא מצות לאו להנות נתנו ואם כן גם כאן שוב לא שייך החשש דאין מבטלין וא"ל דכיון דמרגיש הטעם שוב ל"ח שהחליף רק במעט יי"ש של חמץ ובטל במב"מ ברוב ושוב אין צריך ביעור ואסור לבטל דז"א דאם כן ממה נפשך מותר ושוב אין לחוש כלל דהוי ליה ספק דרבנן ומותר ועל כל פנים להרבות מותר ודוק ולהריח אם הוא יי"ש של חמץ או פסח נלפע"ד דמותר דאינו עשוי להריח וגם אינו רק ספק ועיין ביו"ד סימן ק"ח.