שואל ומשיב מהדורא שתיתאה · חלק מ״ט סימן ב׳

מה ששאל בהא דאמרו תני רשב"ג אומר לא ישכור אדם מרחצו לנכרי מפני שנקרא על שמו ונכרי זה עושה בה מלאכה בשבתות וי"ט אבל לכותי מאי שרי כותי אימר עביד בה מלאכה בחוש"מ ופירש"י כותי לא עביד בי' מלאכה בשבת אבל בחוש"מ עביד דלמדרש סופרים לא חייש וע"ז הקשה דממנ"פ אי אחזקי בחוש"מ א"כ לרשב"ג בדאחזקי אף בד"ס חייש כדאמר בגיטין דף י' ובחולין דף ד' דאף בדרבנן אי אחזיק סמכינן עלי' ואי לא אחזיק מה נ"מ לרשב"ג בין כתובה בין לא כתובה ואף בכתובה לא סמכינן עלי' והשבתי דבאמת בכתובה ולא אחזיק נסתפקו התוס' בגיטין שם ד"ה אי אי חייש רשב"ג או לאו ולפ"ז להס"ד כאן בע"ז שפיר דייק הש"ס דע"כ רשב"ג חייש לכתובה דהרי רשב"ג נקט בנכרי מפני שעושה מלאכה בשבתות ויו"ט ולמה לא קאמר בחוש"מ וע"כ מפני דרצה לומר דבכותי שרי ודוקא נכרי וע"ז נקט שבתות ויו"ט דוקא דבזה הכותי נזהר מפני שכתיבה אף שלא אחזקי לענין חמימת מרחצאות אבל חוש"מ דלא כתובה אי הוה חיישינן לזה אף לכותי אסור ולזה פריך הש"ס הא באמת יש לחוש לזה דעביד מלאכה בחוש"מ וע"ז משני דבחוש"מ אנן נמי עבדינן ולכך נקט בשבתות ויו"ט ודו"ק. והנה חכם אחד מליטא הגיד לי קושיא בשם הגאון מוה' אברהם אבלי פאשוועהליר ראב"ד דק' ווילנא זצללה"ה הקשה דאמאי יהי' מותר לרשב"ג בכותי משום דבחוה"מ לדידן נמי משרי שרי ובשבתות ויו"ט גם הכותי מוזהר והרי גם ביו"ט משכחת לה שיעשה מלאכה ביו"ט שלנו ואינו יו"ט לדידי' עד"מ הצדוקים דרשו ממחרת השבת שבת בראשית ואם יקרה הראי' באמצע השבוע יהי' יו"ט באמצע השבוע וממחרת השבת ממחרת יו"ט יהי' לדידן יו"ט ולדידהו חול ויעשה הכותי מלאכה ולדידן הוא אסור וכדומה בכל היו"ט אם ישתנה החדש והשבוע עפ"י עבור וכדומה והם לא יודו בזה יהי' שבת ויו"ט לדידן ולדידהו חול והרי נקראת המרחץ על שם ישראל ויאסר. והנה קושיא גדולה הקשה. ואמרתי אל לבי לישב דהנה לקמן אמרו דלרשב"א הוא להיפך דאסור לשכור שדה לכותי ולנכרי משרי שרי ומטעם דנכרי אמרינן לי' וציית אבל כותי לא ציית משום דאמר גמירנא טפי מנך ולפ"ז צ"ל דרשב"ג דאוסר לנכרי משום דס"ל דל"ש נכרי ציית דמהכ"ת ישמע לנו דמה אכפת לי' לנכרי מה שיעשה מלאכה בשבת וכיון שהישראל לא התנה עמו שלא יעשה מלאכה בשבתות ויו"ט פשיטא דלא יחוש הנכרי לציית לו שיפסיד הסקת מרחץ בשבתות ויו"ט בשביל שלא יעשה הישראל איסור דרבנן שנקרא על שמו וגם בדיניהם ובדינינו לא יפסיד הנכרי כיון דלא התנה עמו ושכרו לו סתם על כל הימים שכרו ולמה לא יעשה מלאכה וז"פ וברור. ולפ"ז צ"ב בהא דקאמר כותי מאי שרי אימר עביד בי' מלאכה בחוה"מ וכיון דלהס"ד לא ידענו דלישראל שרי גם כן אם כן הא פשיטא כיון דהכותי ג"כ מוזהר שלא לעשות מלאכה בחושה"מ אם כן שוב הו"ל סתם כמפרש דהא לא שכרו רק ביום שיכול לעשות בו מלאכה. אך ז"א דבאמת בחושה"מ אינו רק מדרבנן והכותים לא חייש' למדרש סופרים כפירש"י וא"כ כיון דבאמת לא התנה רק שסתם הוה כמפרש וכיון דבחוה"מ מותר לכותי דלא חייש א"כ הי' לו להתנות ומדלא התנה ש"מ דלא הקפיד הישראל בזה ושוב יהי' נקרא על שמו של ישראל ויהי' אסור ולזה משני דגם לדידן משרי שרי וז"ב ופשוט. ולפ"ז לענין חשש שמא יקרה דלא מקלע היו"ט לדידן ולדידהו כאחת כיון דאז אין מקדשין עפ"י הראי' וא"כ הי' יכול להיות שיקרה שוה בשוה כפי הקביעות של הכותים ורק שניחוש שמא לא יקרה כך הנה מלבד דהוא רק ספק דרבנן דאינו אסור רק משום מראית עין אף גם דשוב יוכל הישראל למחות וצריך לציית דיאמרו לו כיון שלא השכיר על שבתות ויו"ט דהא גם אתה אסור בהם וא"כ כל שנקרה מקרה שיו"ט שלי הוא ע"ז לא השכרתי ומה אכפת לי במה שאתה כופר בהקביעות שלי אני לא רציתי להשכיר ע"ז ויזכה בדינינו ונוכל לכפות הכותי שלא יעשה מלאכה ושפיר שרי וז"ב. ובזה נלפע"ד לישב הא דאמר רשב"א נכרי ציית כותי לא ציית דאמר אנא גמירנא טפי מנך והיא תימא לימא כיון דנכרי ציית קאי גם על שבת וא"כ למה נחוש שהכותי לא יציית ואדרבא הא הוא מוזהר גם כן על שבת וא"ל שיאמר שקצירת שדה מותרת בשבת א"כ אינו שומר שבת כלל וע"ז לא נחשדו הכותים ואף דיש מלאכות שהכותים לא מודו אבל ל"ש לומר דרשב"ג ורשב"א יחלקו מהיפך אל היפך שזה יאמר שכותי משרי שרי דגם הוא שומר שבת ורשב"א יאמר דאף לא יציית ולפמ"ש אתי שפיר דרשב"א חייש דהכותי לא יציית אם לא יקבע הקביעות כמונו וא"כ שפיר יאמר דאנא גמירנא טפי מינך דבשלמא הנכרי שאינו בר שמירת שבת כלל כל שיאמר לו הישראל שהוא עושה איסור על ידו ציית לי' מה שאין כן הכותי דהוא ג"כ בר שמירת שבת ויו"ט רק שאומר שכעת הוא חול לפי החשבון השקר שלהם וא"כ פשיטא דלא יציית לי' דא"ל אנא גמירנא טפי מינך. ובזה מיושב היטב הא דהקשה א"ה ת"ל משום לפני עור לא תתן מכשול והקשו התוס' מאי לשון א"ה הא זה קשה על רשב"א בעצמו וגם הקשו הא בחוה"מ דהוא דרבנן ל"ש לפני עור ולפמ"ש א"ש דהכי קא מקשה לפי מה דס"ד להש"ס דחיישינן שלא יהי' הקביעות כשלנו וא"כ שוב יעבור הישראל על לפני עור דהוא גרם לו מכשול במה שהשכיר לו וז"ב ודו"ק. אברא דגוף הדבר שכתבתי דאינו רק דרבנן מפני מראית עין הדבר צ"ב דבאמת רש"י פירש בד"ה אבל דלהנכרי לא חשדי לי' שהוא שלוחו של ישראל אלא אמרי אריסותו קעביד ע"ש ומשמע דשייך שליחות באמירה לנכרי ובאמת זקני הגאון בעל מגיני שלמה בתשובת פ"ז ביו"ד סי' ג' הקשה על כל שבות לנכרי הא הוה לי' שלוחו וצ"ל דאין שליחות לעכו"ם ולפ"ז צ"ל כיון דלחומרא חיישינן דיש שליחות לכך כתב רש"י של"ח שמא הוא שלוחו ועיין בבית מאיר סי' ה' שהאריך בענין הזה וגם אני הארכתי בזה. אברא דלפ"ז בכותי דהוא גר ומצווה על המצות כישראל שוב הוה שלוחו ויהי' איסור תורה ושוב י"ל דל"ח למראית עין וכבר כתבו התוס' בשבת כ"פ דע"כ לא חיישינן למראית עין רק בדבר שאינו רק איסור דרבנן כגון אמירה לנכרי אבל שנחוש שמא יעשה הישראל מלאכה דאורייתא ל"ח וא"כ שוב פשיטא דל"ח למ"ע שנקרא על שמו דהא הישראל יעשה איסור תורה דשלוחו הוא ודוקא בחוה"מ שפיר הקשה בש"ס דהא מלאכת חוה"מ אינו מן תורה וכותים לא חיישי ושוב הו"ל חשש דרבנן. אברא דלכאורה צ"ב כיון דמלאכת חוה"מ לא חייש הכותי דלא משמע לי' שוב לא הו"ל בר חיובא ושוב שייך שליחות דא"ל דלדבר עבירה ל"ש שליח דהא כל שלא חייש כבר כתב התשב"ץ והובא בש"ע ח"מ סי' שמ"ט דבהכי דרגיל השליח לעשות ל"ש אשלד"ע דהא הוא רגיל ומומר בכך א"כ כיון דלא חייש למלאכת חוה"מ ושליחות שייך בכותי שוב יעשה הישראל איסור תורה ול"ח והיא קושיא גדולה. וצ"ל כיון דעכ"פ גוף מלאכת חוה"מ אינו רק מדרבנן שוב חיישינן למ"ע דיאמרו דהישראל אינו חושש לאיסור דרבנן שעושה הכותי בשליחותו. ולפ"ז מיושב היטב הקושיא הנ"ל דאם לא יקרה הקביעות שלנו ושלהם בשוה שוב עושה הישראל איסור תורה דהא בכותי שייך שליחות ובר חיובא ג"כ ל"ש דהא הכותי לפי דעתו הנפסדה והנבערה חושב שהיום הוא חול וא"כ שוב יעשה ישראל מלאכה דאורייתא וזה ל"ח וז"ב ורשב"א אפשר דס"ל דתלוי באי בעי עביד ואי בעי לא עביד וא"כ אין שלד"ע ושפיר חושש בכותי דהא לא יעשה הישראל איסור תורה וגם אם נימא דהא דרשב"א ל"ח ללפני עור כדמסיק לרשב"א משום דס"ל דבחוה"מ דאינו רק דרבנן ל"ש לפני עור כמ"ש התוס' בשם ר"ת א"כ כל שלא יקרה הקביעות יהי' איסור תורה ושייך לפני עור ושוב לא יחשדו הישראל שא"כ עובר על לפני עור וע"כ שהתנה עמו שלא יעשה מלאכה וכדומה או שסלק עצמו או שאריסותו עביד וכדומה ואז מותר וז"ב ודו"ק היטב כי הדברים נחמדים. ועכ"פ מבואר מכאן דרשב"ל ס"ל דכותים גרי אמת הן ועיין בתוס' ריש הדר ובחולין דף ה' וצ"ע שלא הזכירו מדברי רשב"ג אלו. והנה לכאורה קשה לי טובא בהא דפריך אבל שדהו לנכרי מאי שרי מ"ט אמרו אריסא אריסותי' קעביד מרחץ נמי אמרי אריסא אריסותי' קעביד ומשני מרחץ לאריסותא לא קעבדי וקשה טובא דהרי אמרו בשבת דף י"ט דלא ישכיר אדם כליו בע"ש וברביעי ובחמישי מותר והאריכו בפוסקים אי לב"ש דוקא או לב"ה וכתבו הפוסקים דגם לב"ה קאי ומשום דנראה כשלוחו של ישראל בשעה שעושה בהן מלאכה ואף דשרי ב"ה בעורות לעבדן עם השמש ה"ט משום דקצץ עם העכו"ם ועכו"ם בדנפשי' קטרח ואין לישראל שום ריוח במה שהעכו"ם עושה בהן בשבת אבל שכירות כלים יש לו לישראל ריוח בעשיית כלים אלו בשבת ואפילו בהבלעה דהדבר ידוע שאלו לא הי' רשאי לעשות בהן מלאכה בשבת לא הי' נותן לו כ"כ והלכך מתהני בי' ישראל ואסור דמחזי כשלוחו של ישראל ואפ"ה דוקא בע"ש אבל ברביעי ובחמישי מותר דכולי האי לא אחמור דעכו"ם במלאכתו הוא עוסק ומאן דחזי סבר לצורך מחר בלחוד הוא דמוגר לי' הלכך שרי ועיין בט"ז סי' רמ"ו ובחידושי רשב"א שבת דף מ"ט שכתבו כן בהדיא ולפ"ז מה מדמי שדה למרחץ דשדה אין לו תועלת להישראל במה שעובד בשבת אבל מרחץ פשיטא דאם לא הי' רשאי לרחוץ בשבת לא הי' נותן לו כ"כ והרי הוא נהנה וא"ל דהרי מ"מ ברביעי ובחמישי מותרין דז"א דזה דוקא בכלים דאינו מסוים שמשכירו רק ליום אחד ושתים אבל מרחץ דמשכירו לשנה או לכמה חדשים עכ"פ והרי נודע שיש בו כמה שבתות פשיטא דאסור דהרי נהנה במה שמשכירו לשבתות שאל"כ לא הי' נותן לו כ"כ שכירות והיא קושיא נפלאה לפע"ד. ולפע"ד נראה דבר חדש דלהס"ד דמרחץ לאריסות קעביד יהי' מותר דהנה בטעם דאריסא אריסותי' קעביד לא נודע דסוף סוף מלאכת ישראל מושבח ע"י זה והרי מטעם זה דן ר"ת ק"ו דיהי' מותר ע"י קבלנות לבנות בית דהשתא אריסות דאריסות דידי' משביח לישראל שרי מכ"ש בקבלנות והר"י נדחק לישב קושיתו ולפע"ד הי' נראה דבר חדש דהנה בהא דאמרו בעירובין דף ס"ו ולא שני לך בין שבות דאית בי' מעשה לבין שבות דלית בי' מעשה הביא בחידושי הרשב"א בשבת דף קל"א פירוש חדש בשם רבינו יונה זצ"ל דהכוונה לענין אמירה לעכו"ם כפירוש הרי"ף ז"ל רק דעיקר הכוונה דשבות שיש בו מעשה היינו שנתחדש בגופו של דבר מעשה כגון עשית כלי או אפי' או בישול וכדומה שנתחדש ענין בגופן ודמי למה דאמרו לר"י הסנדלר דמעש' שבת אסור מה"ת והיינו אפי' ובישול שנתחדש ענין בגופן אבל בהוצאת כלים מרשות לרשות לא נתחדש ענין בגופן כלל רק שנעשה בו מלאכה דאורייתא ע"י עכו"ם ובכה"ג לא החמירו כ"כ באמירה לעכו"ם ע"ש והיא מרגליות יקרה יוצא מפי קדש קדשים הר"ר יונה ז"ל ועיין בריטב"א בעירובין דף מ"א שהביא שטה זו בקצרה והנט"ש לא ידע למה נתכוין ע"ש ולפ"ז נ"ל ברור דכיון דכל האיסור הוא שנראה כאלו צוהו לעשות מלאכתו בשבת והרי אין בו יותר מאמירה לעכו"ם דהא אין שליחות לעכו"ם ואשלד"ע ועיי' בתשובתו חלק יו"ד סי' ג' ולפ"ז כיון דעכו"ם אריסותא קעביד וחלק הישראל מושבח ממילא עכ"פ עיקר החידוש בגופא אינו נעשה לישראל רק שהעכו"ם אדעתא דנפשי' קעביד ורק שממילא הישראל נהנה א"כ ניהו דנעשה בו מלאכה דאורייתא אבל לא נתחדש ענין בגופו דהחידוש מעשה בשביל העכו"ם ולישראל מגיע ממילא הנאה ובכה"ג שרי ול"ש אמירה לעכו"ם כ"כ וא"כ כאן שהוא משכיר לו באמת למה יאסר משום מראית עין דהרי לא שייך בזה אמירה לעכו"ם וכמ"ש ולזה משני דמרחץ לאריסות לא עבדי וא"כ שוב נתחדש ענין בגופו ואם יאמרו דהוא שכר לעכו"ם וא"כ ה"ה בכלים שיש לחוש שמא יאמרו שבשליחותו הוא עושה שוב אסור דנהנה וכמ"ש הרשב"א דשם בודאי ל"ש אריסות. ובזה מיושב מה דנקט דוקא לאריסות ולר"ת מותר גם בקבלנות ובפרט השכרה לעכו"ם בודאי שרי לכ"ע ולמה נקט אריסות ועיין בהר"ן ובהה"מ (וראיתי בב"י סי' רמ"ה שהעתיק דברי הה"מ והר"ן ביחד ובר"ן מבואר קצת באופן אחר מהה"מ שהה"מ כתב דיתלו באריסות ובשכירות והר"ן לא כתב רק שיתלו באריסות גם מ"ש הב"י שכשיחקרו הדבר ימצאו שנוטל חלק בפירות לא כן אבי דמשמע שהוא אריס שנוטל חלק בפירת ובאמת כאן השכירו לעכו"ם והרי כלו לעכו"ם ובהר"מ ובר"ן אינו כן רק שנוטל העכו"ם הפירות והיינו שנוטל כל הפירות ודו"ק). ולפמ"ש א"ש דעיקר ההיתר הוא בשביל דלא נתחדש ענין בגופו בשביל הישראל ואם כן הוה רבותא באריסות ובפרט במרחץ דהישראל נהנה שהרי משכירו על כל הימים והי' ראוי לאסור רק דכל שיש לתלות באריסות ואף שעושה המלאכה בצווי ישראל מ"מ לא נתחדש ענין בגופו לכך נקט אריסות דנפשי' קעביד ודו"ק היטב כי הוא ענין נחמד והערה חדשה. ובזה נלפע"ד הא דאמרו לרשב"א לא ישכור אדם שדהו לכותי אבל נכרי שרי ומסיק דאריסות לרשב"א לית לי' רק משום דנכרי ציית והיא תימא דמלבד דבהשכרה גם לכותי שרי אף דלית לי' אריסות הא באמת השכרה עדיף טפי ומה דנקט אריסות היינו דנוטל חלק בפירות אבל מכ"ש כשנוטל כל הפירות וא"כ מה בכך דל"ש אריסות ואף דנימא דרשב"א חייש שמא יאמר דהוא שכיר להישראל ולא שהשכירו לו וכל דל"ש אריסות אסור מ"מ קשה מה זו סברא דנכרי יציית והא מ"מ הוא השכירו גם לשבת ומה"ת ישמע לו ולפמ"ש א"ש דבאמת השכרה מהראוי להתיר רק דהוא נוטל טפי בשביל המותר לעשות בשבת וכיון שבשדה לא אכפת כ"כ מה שנוטל בשביל שבת דאינו נוטל יותר א"כ עכ"פ כל שיאמר לו בודאי ציית ואף דלא יציית לו עכ"פ הוא אינו נוטל יותר בזה. ובזה מיושב מה דקשה טובא הא בסי' רמ"ו מבואר דבשורים לא מועיל מה שמתנה עם העכו"ם וכבר נתקשה בזה בישוי"ע לדו"ז הגאון ז"ל ולפמ"ש א"ש דשם נהנה במה שעושה בהן מלאכה בשבת משא"כ כאן דלא נהנה זה ומה"ת לא ישמע לו. ובזה מיושב מה דק"ל טובא בהא דנקט רשב"א לא ישכור שדהו לכותי וקשה למה לא נקט מרחץ דא"ל דקמ"ל רבותא טפי דאף בשדה דאיכא למיתלי באריסות אפ"ה לית לי' אריסות לרשב"א דאכתי יקשה דממילא נדע זאת דאל"כ למה בנכרי מותר וע"כ דהנכרי ציית וא"כ כחא דהיתרא עדיף טפי והו"ל לאשמעינן רבותא במרחץ דדוקא בכותי אסור ובנכרי שרי דנכרי ציית דאם לא כן יש לטעות דדוקא בשדה דיש מקום לתלות באריסות הוא דמקילין בנכרי ובכותי אסור מה שאין כן במרחץ דאף בנכרי אסור דכחא דהיתרא עדיף ולפי מה שכתבתי אתי שפיר די"ל דבאמת במרחץ אוסר דכל דליכא למתלי באריסות באמת לא סמכינן כ"כ על דנכרי ציית דשמא לא ישמע לו ושאני שדה דאינו מרויח בזה מה שאין כן מרחץ וכמ"ש הרשב"א בשכירות כלים ודו"ק היטב. ובאמת בגוף הדבר שאמרו דנכרי ציית היא תימא דבמה מיירי אם התנה מתחלה וכתב בשטר שלא יעבוד בשבת וע"ת זה הקנה או שיש עדים אם כן גם בכותי מה לנו שלא יציית הא יוכל המשכיר לבטל השכירות שלא השכרתי לך רק על אופן זה ואם לא התנה כן רק בע"פ מה"ת ישמע לו ואף שהוא יאמר לו מה בכך אינו מחויב לשמוע לו וגם מכל מקום שייך מ"ע דאם לא ישמע לו יחשבו שבצווי המשכיר היתה כזאת. והנ"ל בזה דבר חדש דהנה המעיין ברש"י כאן ימצא דמשום שליחות נגע בו וצ"ל דאף דאין שליחות לעכו"ם מכל מקום רש"י לשטתו דס"ל דלחומרא יש שליחות ובאמת מה שלא פירש משום אמירה לעכו"ם צ"ל דס"ל כשטת הפוסקים דאם אמר מע"ש לא שייך אמירה לעכו"ם רק כשמצוה בשבת עצמו. אברא דאכתי קשה דהא אשלד"ע וצ"ל דבנכרי ל"ש אשלד"ע דהא לגבי' ל"ש האיסור ואם כן בכה"ג לא שייך שלד"ע ועש"ך סי' ק"ס ביו"ד לענין ריבית על ידי שליח עכו"ם. ובזה נלפע"ד כל דהוא צוהו שלא לעבוד ואף שלא התנה כן בעדים מכל מקום מסתמא ישמע לו ועל כל פנים כשלא ישמע לו שוב ל"ש שלד"ע. ובזה נלפע"ד דלפמ"ש בסי' שפ"ח דבמסור ל"ש אשלד"ע דמסתמא מוחזק לעשות ברשע ע"ש ולכך בכותי דודאי לא ציית אם כן שייך שלד"ע מה שאין כן בנכרי. ובזה מיושב מה דאמרו ברשב"ג דמתיר בכותי משום דבחוה"מ משרי שרי והבאתי למעלה הקושיא דקשה על יו"ט בודאי ולפי מה שכתבתי אתי שפיר דבאמת שייך אשלד"ע דרשב"ג ס"ל דכותי ציית ובשלמא בחוה"מ דאינו רק דרבנן יש לומר דבדרבנן שייך שלד"ע ועיין מלמ"ל פ"ב מרוצח אבל לענין שבת ויום טוב דהוא מה"ת בודאי שייך אשלד"ע ודו"ק. ומכאן ראי' דגם בשכר שייך אשלד"ע ועיין שערי משפט סי' קפ"ב שהרי כאן משכיר לו ובודאי יחמם המרחץ ואפ"ה משמע מדברי רש"י דמטעם שליחות קאתינן ואולי יש לומר להיפך דמשום דהוא בשכר ל"ש אשלד"ע ודו"ק היטב כי הוא נעים ונחמד. והנה המהרש"א כתב בדברי התוס' ד"ה אבל לשטת הרר"א י"ל דדוקא בשדה ציית משום דאינו מפסיד דמצי למעבד אותה מלאכה בימים אחרים מה שאין כן במרחץ דמפסיד בשכירתו של אותו יום. והנה בזה מיושב היטב הקושיא הנ"ל שהקשה בישוע"י דהרי מבואר בסי' קמ"ו דאין מועיל מה שמתנה עם העכו"ם שתנוח בשבת וכאן סמכינן ע"ז ולפי מה שכתבתי אתי שפיר דשם מפסיד במה שתנוח בשבת ובודאי לא ציית מה שאין כן כאן בשכר. ובזה מיושב גם כן מה שהקשיתי למעלה דלמה לא נקט רשב"א לענין מרחץ ולפמ"ש יש לישב דבמרחץ ל"ש ציית. ובזה מיושב מה דמקשה בישועות יעקב מהך דמבואר סי' תקמ"ג ס"ג דאם מתנה עם העכו"ם שיעשה לאחר יום טוב שרי ולפי מה שכתבתי אתי שפיר דשם אין הפסד לעכו"ם דיעשה ביום טוב מלאכה לעצמו ולאחר יו"ט יעשה מלאכת ישראל. והנה העירני תלמיד אחד דהמהרש"א בעצמו בתוס' ד"ה אריסא כתבו במה דמייתי ראי' דהלכה כרשב"ג ממתניתין דלא אסרו רק מרחץ דא"ל דבמשנה הטעם משום דנכרי ציית דאם כן מרחץ נמי לשרי מה"ט ולפי דברי המהרש"א לשטת הרר"א א"ש נחלק בין שדה למרחץ ויפה העיר. והמהרש"א דקדק בדבריו דהרר"א מפרש כן אבל התוס' למעלה לא ס"ל כן ובאמת קושית המהרש"א בד"ה אבל יש לישב כמ"ש המהרש"א בעצמו בגמרא די"ל דמרחץ אסור משום דמעמידין ע"ז בכיפה ע"ש וצ"ע. והנה לכאורה קשה הא דפריך על רשב"א אבל לנכרי מאי שרי מ"ט משום דאריס אריסותא קעביד א"ה כותי נמי יקשה לפמ"ש הרמב"ם פ"ט מבכורים דלענין מתנת כהונה אמרינן סתם עכו"ם מפעי פעי ומודיע לכל שהוא שותף אף שאינו יושב עמו במטבחיים וכן הוא בטוש"ע סי' ס"א ועיין בכ"מ וב"י ביאור הסוגיא לשטתי' ואם כן גם כאן כיון דהוא שותף עמו בשדה אם באריסות אם בשכירות דזה יש לו חלק בעת השכירות והמשכיר שייך לו אחר כך אם כן ל"ש מראית עין כמו התם מה שאין כן כותי אפשר דאין לו טבע העכו"ם דהרי ישראל הוא ואף לאחר שעשוהו כעכו"ם מכל מקום אפשר דהטבע שלו לא נשתנה. ובזה יש מקום לדחות שטת ר"ת דמתיר בקבלנות דאמרינן גם כן אדעתא דנפשי' קעביד דבשלמא כששוכר מאתו השדה שייך מפעי פעי מה שאין כן כשאינו רק מקבל בעלמא מה שייך מפעי פעי ועיינתי בש"ס חולין דף קל"ג דלפנינו הגרסא סתם כותי מפעי פעי אבל ברמב"ם וטוש"ע הגרסא גוי וכן הוא ביש"ש (ואולי מפני המוראה נדפס בש"ס שלפנינו כותי משום שאמרו שם אין אמונה בכותים ע"ש ותדע שהגאון מוה' רי"פ לא הרגיש בחילוף הגרסא) ואולי כיון די"ל אין אמונה לכותים אכתי שייך מ"ע דלא יאמינו לו ושבת החמירו ביותר לחוש אף דעכו"ם מפעי פעי דלמא לא יאמינו לו. ובזה יש לישב הא דפריך א"ה ת"ל משום לפני עור והקשו בתוס' דמה לשון א"ה והא קשה על רשב"א גופא ולמ"ש י"ל דברשב"א י"ל דלכך לא נקט משום לפני עור דאז ה"א דנכרי גם כן אסור ומה דנקט לפני עור הוא לאשמועינן דשייך לפני עור אף באיסור דרבנן כמו חוה"מ ועיין תוס' ד"ה תיפוק לי' ולכך נקט הטעם שנקראת על שמו להורות דבנכרי שרי דשייך הטעם דאריסות או דמפעי פעי מה שאין כן בכותי ולכך פריך לפי הטעם דל"ש אריסות כלל ואם כן ל"ש מפעי פעי ואם כן שוב גם אם הי' נקט טעם דלפני עור גם כן מותר בנכרי דהרי ציית ודו"ק היטב.