שואל ומשיב מהדורא שתיתאה · חלק מ״ח סימן ח׳

והנה בשנת תרי"ד ל"ד בעומר הגיעני מכתב מהשוחטים דק' זבארוב ומאיזה יחידי סגולה ומהדיינים המו"צ דשם שהי' שור צולע על רגל א' ולא הי' ניכר שום ריעותא מבחוץ ואמר הקצב שהוא צולע מחמת שנתחב לו איזה קוץ בפרסת הרגל ומחמת זה הוא צולע ולא שמעו לו ושחטו ובדקו השוחטים בקוליא במקום חבורו לגוף והי' הבוכנא באסותא ולא שף מדוכתי' אפילו כל שהוא רק הניבים היו מעוכלים והרב מטשעשנוב הכשיר גם הוא ואחר כך שלח הרב מטשעשנוב ואמר שמחמת שהי' צולע ולא נתברר אם מחמת תחיבות הקוץ או מחמת כאב הקוליא הוא צולע חושש שמא נשמט וחזר בו ומחמת כי כבר נמכר איזה בשר מהשור שלחו לפמארין והכשיר הרב משם והסכים לשאול פי. והנה זה הוא דברי הרמ"א בשם המרדכי והפר"ח חולק וכבר כתבתי דהסכימו כלם להכשיר ובאמת שהלשון עד דאעכיל ניבי' משמע דבעינן שף ועיכול כמ"ש הרמ"א דלא כפר"ח ועפרמ"ג סק"ו בש"ד שהסכים גם כן כהרמ"א דלא כפר"ח ומהתימא שלא הזכיר דברי הבכ"ש ולפע"ד גם כן ראי' כהמרדכי דהרי ריש א"ט דף מ"ב מקשה והאיכא דרב מתנה ומסיק דחשבינן לה והקשו התוס' דאם כן למאן דפליג ארב מתנא מא"ל וכתבו דבאעכול ניבי' לכ"ע טריפה ואם איתא להפר"ח דלא בעי כלל שף אם כן אדמקשה מרב מתנא דיש פלוגתא הי' לו לנקוט אעכל ניבי' וע"כ דעכול ניבי' בלא שף אינו טריפה ואם כן היינו דרב מתנא ועכול ניבי' לא מצי למינקט דלר"מ לא בעי עכול וסגי בפסוקה לבד ולא רצה להכניס ראשו בפלוגתא וזה ראי' ברורה לפע"ד ועוד נ"ל ראי' מהא דאמר בדף נ"ד נטולי דרב מתנא לא דמי לנטולי דהא לאו נטולי לגמרי הוא ואם כן בשלמא אי בעי עם שף דאתעכיל ניבי' אם כן לא דמי לנטולי אבל כל דאתעכיל ניבי' טריפה דסוף לשמט הירך אם כן יקשה הרי נטלה כבר גם כן אין הטריפות אלא בשביל הירך ואם כן לחשבי' בכלל נטולי וע"כ דלא מטרף עד דשף ואם כן ל"ד לנטולי דאין סופו לטול רק דזה עצמו הטריפות ודו"ק היטב. אמנם כן לפמ"ש הפר"ח דלשטת הרמב"ם דעכול ניבי' היינו יתרות שבעצם ואם כן מהראוי להחמיר בזה דממילא שמוט כיון דא"א להתקיים דהוה כשמוט ועומד ואם כן הי' מקום להחמיר בעכול ניבי' אך לפע"ד זה אינו וכמ"ש דאם הי' לו ליישב בעכול ניבי' שבכל היתרות וגם דמי לנטולי דכשמוט ועומד דמי ע"כ נראה להכשיר ודו"ק היטב.