שואל ומשיב מהדורא שתיתאה · חלק מ״ח סימן ב׳

הנה נדרשתי לאשר שאלו ממני במה שהאריך הש"ך בסי' ק"י בכללי הס"ס אות ל"ה אם צריך לברר בס"ס או לא והנה לפע"ד חילוק ברור היכא צריך לברר והיכא א"צ לברר דהנה המ"א סי' תל"ז סק"ד כתב כעין זה לענין חזקה דצריך לברורי ול"ד למ"ש בי"ד לענין בדיקה אחר י"ח טריפות דל"צ בדיקה וסמכינן אחזקה דהתם לא הי' לו מעולם חזקת טריפות אבל הכא הי' בחזקת חמץ כל השנה ובחזקת בדוק אתה בא להוציא מחזקת חמץ לכך צריך לברר דומיא דשחיטה דבהמה בחי' בחזקת איסור עומדת ע"ש הנה גם המ"א בעצמו כפי הנראה חילק גם לענין רוב כן דהרי גבי י"ח טריפות דא"צ לבדוק הוה חזקה דאתיא מכח רובא דרוב בהמות כשרות ועיין ביו"ד סי' פ"א ובפר"ח בסי' תל"ז שם ואם כן צריך לבא מכח רוב והשתא שזכינו לזה מראש צורים נראה מקור הדברים הוא מהרשב"א שהקשה בחידושיו לחולין דף נ"ז גבי על ארי והוא שתק ואינהו מקרקרי והקשה הרשב"א הרי יש כאן ס"ס שהרי הארי לא דרס כלם ואם כן על כל אחד יש ספק שמא לא דרסו ואת"ל זהו שדרסו שמא לא כנגד החלל דרסו ואין דריסה פוסל וע"ז כתב הרשב"א כיון שאפשר לברר הדבר ע"י בדיקה לא שרינן מטעם ס"ס ע"ש ומזה משמע דס"ל במקום דאיכא לברר מבררינן ולפמ"ש יש לישב דהנה באמת על כל פנים מקרי אקבע איסור דהרי בספק שמא לא זהו על כל פנים יש כאן אחת שודאי נדרס ואולי שתים ושלשה ואם כן על כל פנים ע"י הס"ס אתה בא להוצא מהחשש אקבע איסורא וגם בספק דרוסה הו"ל ספק בשחיטה ונולד ריעותא מחיים ואוקמא אחזקת אבמה"ח כמבואר ברמ"א סי' נ' דכל ספק בשחיטה ונולד הריעותא מחיים דהו"ל בספק טרפה ואוסרין אותה מספק ואף לשטת הר"מ מלובלין החולק מודה בספק דרוסה כמ"ש התוס' דדרוסה שכיח ועש"ך שם ולפ"ז כיון דהו"ל ספק בשחיטה דדלמא מקלי קלי להסימנים ואין כאן מה לשחוט ממילא מוקמינן לה בחזקת אבמה"ח או בחזקת שלא נשחטה ואם כן ע"כ משום הס"ס אתה בא להוציאו מחזקת אבמה"ח ושפיר כתב הרשב"א דצריך לברר. ובזה ממילא מיושב מה שמביא הש"ך מסה"ת וסמ"ג גבי רואה דם מחמת תשמיש דמותרת לבעל השני מכח ס"ס ול"צ לברר על ידי בדיקת שפופרת ולפמ"ש אין ראי' דשם לא אתחזיק לשני כלל ואם כן הס"ס מעיד על חזקת היתר שלה לשני כשתתגרש מראשון ובכה"ג א"צ לברר וראיתי בנו"ב שהאריך ועמד על מדוכה זו ביו"ד סי' נ' מהדו"ק והקשה על הרשב"א דהוא גופא מתיר כלים של עכו"ם ומטעם ס"ס שמא לא נשתמש בו היום ואת"ל נשתמש שמא בדבר פוגם מעיקרא נשתמש והרי יכולין לברר על ידי קפילא ואם כן ש"מ דס"ל דא"צ לברר ולפי מה שכתבתי א"ש דבאמת שם דלא אתחזיק איסור דדלמא לא שימשה היום אם כן פשיטא דמותר בס"ס. שוב ראיתי שגם הוא מחלק בין כשהי' לו חזקת איסור או לא אבל לפ"ז לא הי' צורך לחלק שוב חילוקו בין היכא שיכולין לברר כל הספיקות ורק על פי דברי המג"א דכל שצריך להוציא מחזקת איסור צריך בירור מה שאין כן היכא דאינו בא להוציא מחזקת איסור וז"ב והי' לי מקום להאריך ולישב הרבה קושיות אבל כבר קדמני הנו"ב שם לפי דרכו. ובזה אמרתי דבר נחמד לישב דברי רש"י ריש כתובות שפירש על הא דאמרו בתולה נשאת ליום רביעי שאם הי' לו טענת בתולים הי' משכים לב"ד ופירש רש"י שע"י כך הי' מתברר הדבר ויבאו עדים שזינתה ברצון והקשו התוס' שם ד"ה שאם ואם כן מה מייתי הש"ס ראי' דפ"פ מצאתי נאמן כו' מאי לאו דקא טעין טענת פ"פ והא אף דאינו נאמן מכל מקום תקנו שמא יתברר הדבר ולפי מה שכתבתי אתי שפיר דבאמת הקשו התוס' דהו"ל ס"ס באשת ישראל ואמאי תנשא ליום רביעי ולכך פירש רש"י שמא יתברר הדבר וכל דאיכא לברורי מבררינן ולפ"ז זה דוקא כשטען טענת דמים דהוא קים לי' ואם כן יצאת מחזקת בתולה ועל ידי ס"ס אתה בא להוציאה מחזקת בתולה ולומר דמכל מקום כשרה ואם כן שפיר צריך לברר הס"ס אבל בטענת פ"פ אם נימא דלא נאמן דלא קים לי' בגוה ואם כן אדרבא היא בחזקת בתולה והס"ס אין בא להוציא מחזקת כשרותה ועל ידי הס"ס אנו אומרין שהיא באמת כשרה ואם כן על כל פנים לא הי' צריך לברר וז"ב ודו"ק. והנה בהא דאמרו בגיטין דף ע' ונחוש דלמא קורא אחדי' ופירשו התוס' דאמאי נעגן אותה ולא נימא דלמא קורא אחדי' והוא תמוה דלמה נקל מספק ועיין מהרש"ל ומהרש"א והנראה בזה דבאמת מהראוי להחזיקו בחזקת פקח דמה"ת נחזיקו בחזקת שנשתטה כיון דמיירי בנשתתק מחמת בוריו ועיין בב"י סי' קכ"א באהע"ז ואם כן למה צריך לבדקו כלל דא"ל דאשה בחזקת א"א קיימי דז"א דאטו כל ברי צריך בדיקה משום חזקת א"א וע"כ דמחזיקין אותו בחזקת ברי ואם כן גם זה ניהו דנשתתק אבל מידי חזקת פקחותו לא יצא וצ"ל כיון דאיכא ריעותא צריך לברר כל דיכולין לברר ובפרט היכא דאיכא חזקת א"א וכמ"ש המ"א סי' תל"ז הנ"ל ושפיר הצריכו בדיקה ולפ"ז שפיר מקשה כל דאיכא למתלי בקירא אחדי' ולא יועיל הבדיקה שוב א"צ לבדוק כלל וז"ב וכמ"ש הנו"ב לענין ס"ס דכל דלא נברר הדבר בביאור גמור שוב א"צ לבדוק כלל. ובזה אני אומר שצדקו דברי המהרש"א נגד הרש"ל דהרש"ל פירש דהקושיא היא דלמה לא נברר בשאר בדיקות עוד והמהרש"א פירש דמה מועיל בדיקה זו יותר מהמשנה ע"ש ובאמת שכדברי המהרש"ל כתב הב"י באמת בשם הרשב"א ולפמ"ש י"ל דבאמת א"צ לברר כלל דכל שא"א לברר א"צ לברר ואף דשאר בדיקות יכול לברר על כל פנים בדיקה זו שלא צורך הי' וכמ"ש ודו"ק. ומזה יש להביא ראי' לשטת הרמב"ם דאף השוטה באחד מהדברים אף שמדבר ומשיב כהוגן בשאר דברים כל שדעתו משובשת תמיד באחד מהדברים שוטה נקרא כמ"ש בפ"ט מעדות ודלא כשטת רבינו שמחה ור"א כהן דאם לא כן יקשה מה צריך בדיקה הא אף אם יהי' שוטה בזה כל שמדבר ומשיב כהוגן בשאר דברים אינו שוטה לדדהו ואם כן מה צורך בבדיקה כיון דלא נעמוד על הבירור. אך ז"א כיון דעל כל פנים אם יהי' שוטה בזה שוב על כל פנים יהי' צורך בבדיקה אם כן ממילא צריך בדיקה דשמא יתברר שפקח הוא ואם יתברר ששוטה הוא שוב יהי' צריך בדיקה בשאר דברים כדי להוציאו מחזקת שוטה וע"כ לא כתב הנו"ב רק אם אין אנו יכולין לברר הענין לגמרי ויהי' נשאר בספק אבל כאן אם יתברר שהוא שוטה בזה שוב צריך בדיקה אחרת לברר הדבר שבשאר דברים אינו שוטה וז"ב.