שואל ומשיב מהדורא שתיתאה · חלק מ״ה סימן ה׳

והנה דרך אגב אבאר כאן דיני חצר מה שהראני תלמידי החריף מוה' מענדיל בודק נ"י בקנין חצר קונטרס ואמרתי לרשום מה שהשבתי בע"פ באיזה דברים והנה זה יצא ראשונה מה שהקשה בהא דכתבו התוס' בכתובות דף ל' ע"ב ד"ה וברה"ר דרבינא לא פליג אאביי ורבא ורבינא לא אמר דבר"ה קני רק להתחייב באונסין וע"ז הקשה דא"כ מ"פ בב"ב דף פ"ו והרי כיס דבר הגבהה הוא ואפ"ה קני במשיכה ולשני דיש חילוק בין קנין להתחייב באונסין והשבתי דבאמת הריצב"א בתוס' כתובות שם הקשה דבב"ק דף ע"ח מבואר אף ללשון השני שברש"י דכל שאין משיכה קונה אין לגנב להתחייב ואמרתי בזה דהנה סברת הר"י צ"ב דמה נ"מ בין קנין להתחייב באונסין אך נראה דבאמת בקנין יש שתי ענינים להוציא מרשות המקנה ולהכניסו לרשות הקונה ולפי"ז זה בקנין שפיר צריך קנין גמור ובר"ה הרי אינו מכניסו לרשותו שהרי הוא רה"ר אבל להתחייב באונסין העיקר מה שהתורה חייבו לגנב באונסין הוא בשביל דגנבו והוציא מרשות הבעלים והרי מ"מ הוציאו מרשות הבעלים ולכך חייב אף ברה"ר וז"ב ולפ"ז שם בב"ק דהחסרון הוא שלא הוציאו מרשות בעלים מה נ"מ בין גנב לקנין הא גם גנב צריך להוציא מרשות בעלים ושפיר דייק הש"ס דצריך משיכה בשומרין וז"ב. ומעתה גם קושיתו ל"ק דשם אם בר הגבהה לא נקנה במשיכה א"כ החסרון הוא בגוף הדבר שלא הוציא מרשות הבעלים וא"כ מה נ"מ בין קנין להתחייב באונסין ודו"ק היטב. ובזה מיושב היטב דברי רמב"ם פ"ב מגנבה ה"ב שהעתיק הי' מגרר ויוצא לרה"ר ולא העתיק אוקימתא דרבא שם ומשמע דס"ל כרבינא דאף ברה"ר קנה וכן רשם העין משפט בכתובות שם והוא תמוה דהא הרמב"ם פסק דברה"ר לא קנה ועיין קצה"ח סי' שנ"א והוא הרגיש קצת אבל תמהני דכתב דלא העתיק לא דר"א ולא דרבינא אבל באמת העתיק דרבינא ועיין בטור סי' שנ"א דהעתיק אוקימתא דר"א והיינו דפסק דברה"ר לא קנה ע"כ לא בעי צירוף ידו ובעין משפט במח"כ שגה גם בזה דרשם גם והטור בחו"מ סי' שנ"א ולא כן הוא אבל על הרמב"ם קשה אבל אם נימא דגם הרמב"ם מחלק בין קנין לחיוב באונסין א"ש ועיין מלמ"ל פ"ב מגנבה הט"ז שהחליט דאין חילוק בין קנין להתחייב באונסין וכהריצב"א דפליג אביי ורבא על רבינא ודו"ק היטב. והנה עוד הקשה תלמידי הנ"ל בהא דכתב הסמ"ע סי' קצ"ז דמה דהגבהה קונה בכ"מ הוא משום דבכ"מ שמגביה הרי הוא ברשותו וחידש הקצה"ח דה"ה במוגבה מכחו ג"כ קונה בכ"מ משום דבכלל הגבהה הוא ג"כ במוגבה מכחו וכ"כ בסי' ער"ג וע"ז הקשה מהך דכתובות דקאמר ר"א דהוצאה דומיא דהגבהה מה הגבהה דאתי ברשותי' הרי דבעי שיבא לרשותו א"כ במה שמוגבה מכחו לא בא לרשותו לק"מ דלטעמיך בלאו דברי ר"א קשיא הא הסמ"ע לא כתב רק דהגבהה קונה בכ"מ משום דבכ"מ שמגביה הרי הוא ברשותו אבל במוגבה מכחו לא הוה ברשותו ועכצ"ל דכיון שתקנו חז"ל דהגבהה קונה בכ"מ וכיון שמוגבה מכחו הוה כהגבהה לא פליג חז"ל והוה כבא לרשותו וז"פ וברור.