שואל ומשיב מהדורא שתיתאה · חלק מ״א סימן ח׳

והנה בקושית הבה"ז בהא דאמרו התורה העידה על כ"ח שאינו יוצא ע"כ מידי דפיו לעולם דהא ראינו שלא הי' רק בחטאת לבד והרי דגזה"כ היא וכ"כ דברים רבים וכעת חדשות אני מגיד דהנה בהא דהקשו התוס' והרא"ש סוף ע"ז וכן המזרחי האריך פ' צו דלמה הצריכה התורה מריקה ושטיפה בכל הקדשים ובכל הכלים ובכ"ח הצריכה שבירה והא למ"ד לינת לילה פוגמת הרי הוה נטל"פ וכן קשה לשהינהו עד שיהי' נטל"פ וראיתי בלוית חן פ' צו שכתב של"ק דהרי הי' נס שלא הסריח בשר קודש מעולם ואם כן אף שהי' אב"י לא נפגם הכלי ואף אם נימא דלא נעשה הנס רק בבשר הקדש גופא אבל לא בכלי שנבלע בו מכל מקום אם יבשל בהכלי הרי הבשר עצמו לא נפגם ולא שייך נטל"פ ויתן טעם לשבח ע"ש ואני אומר אם שלכאורה דבר גדול דובר אכתי יקשה דכל הענין דלא הסריח בשר קודש הוא כדי שיהי' טעם לשבח והתורה אמרה למשחה ולגדולה ובשר שלמים הי' שני ימים הי' צריך שלא יסריח וכמ"ש המדרש שמואל באבות פ"ה בשם הר"ם אלמשנונו וכ"כ הוא בעצמו באורך שם ולפ"ז זה במה שצריך לאכול אבל במה שאסרה תורה לאכול והי' צריך מריקה ושטיפה או שבירה ע"ז שפיר קשה למה צריך שבירה ולמה לא הסריח ולמה הרבה הנס על חנם ונוכל לומר דכל שנעשה נס שלא הסריח לא רצה הקב"ה שישתנה הדבר ויהי' הנס יותר גדול שעד זמן אכילה יהי' בשר טוב ויפה וברגע שכלה זמן אכילתו יסרח ושפיר הצריכה התורה מריקה ושטיפה או שבירה בכ"ח כדי שלא להרבות בהנס וכל שהקב"ה הטביע שבמקדש לא יהי' סרחון ועיפוש לא רצה לשנות שגם מצד המקדש בלבד שלא ירגישו בו שום סרחון ועל כן הצריכה התורה שבירה בכ"ח והנה אמרו חז"ל ביומא כ"א דהי' גם כן נס דשברי כ"ח נבלע במקומן ולפ"ז ע"כ דייקו דא"י מידי דפיו דאם לא כן יקשה למה צריך שבירה והא נטל"פ וא"ל דלא הסריח דז"א דהרי כבר נאסר וא"ל דלא רצה להרבות בנס דז"א דעד שיעשה נס חדש דיהי' שברי כ"ח נבלעו במקומן מוטב יותר שיסריח הבשר הנבלע בו ויהי' נטל"פ ולא יצטרך לשבור ולא לבלוע במקומו וע"כ דא"י מידי דפיו וא"א שיוצא הבלע ממנו בשום אופן ואם כן גם בשברי כ"ח היו צריכין בליעה שאף שיסרח יתן טעם סרחון בהבשר וזה ודאי אינו טוב ויש להמתיק הדבר דבאמת מה שהקשתי דהי' לו לסרח אחר שנעשה נותר ז"א דאם כן אדרבא יתן טעם לפגם בהבשר שיבשל והתורה רצתה שהכהנים יאכלו ויהי' טעם משובח וע"כ לא רצתה שיהי' מוסרח וז"ב ולפ"ז במה שצריך שבירה יקשה למה הצריכה שבירה ולא די במריקה ושטיפה על כל פנים וא"ל דיתן טעם לפגם דז"א דאם נימא דבאמת יצא מידי דופיו אם כן שוב כל שישהה מע"ל שוב מותר דהוה נטל"פ דא"ל דלא הסריח דז"א דבאמת יקשה למה יסריח וא"ל דיתן טעם לפגם בהבשר שיבשל אחר כך דז"א דבאמת יצא על ידי מריקה ושטיפה וניהו דגזה"כ להצריך שבירה עקב אכילה אבל טעם לא יתן ושוב מותר משום דהוה נטל"פ וע"כ דבאמת א"י מידי דפיו ויתן טעם לפגם ודו"ק היטב. ודרך אגב אומר בענין חורפא מחלי' לי' שהבאתי למעלה במה שהקשה אותי ח"ג החריף הותיק מוה' שלום לנדא נ"י אור ליום ג' ויצא תרט"ז במ"ש התוס' בחולין דף מ' ב' ד"ה אגב (שכתבו ראי') דהביאו ראי' דדוחקא לא בלע רק ברותח והביאו מהך דצנון שחתכו בסכין של בשר אסור לאכלו בכותח דאגב חורפא דצנון מחלי' לי' ולמה לא קאמר משום דוחקא דסכינא והקשה הוא דהרי שם הוה נ"ט בר נ"ט להיתרא ורק דחורפי' מחלי' לי' לשבח ולפ"ז מה שייך דוחקא דמכל מקום מחליא לי' לא מועיל רק על ידי חורפא ולכאורה יפה תמה. והשבתי כיון דנ"ט בר נ"ט אסור לכתחלה כמבואר סי' צ"ד ואם כן לענין לאכול לכתחלה בכותח לא הי' צריך לטעם דחורפא מחלי' לי' לשבח ושפיר דייקי ועיין בסי' צ"ה ס"ב בהגה וגם לפמ"ש רש"י ותוס' בחולין קי"א דצנון הטעם מפני שקרוש שומן בעין על הסכין אין מקום לקושיא זו וערש"י שם ד"ה וצנון ובתוס' ד"ה הלכתא ודו"ק. והנה בגוף הקושיא שהקשו העולם דלמא הגעילו בשביל חשש בב"ח לפע"ד ל"ק דהרי שטת הרשב"א דכל שבשלו בשר ובשל אחר כך ירקות דהו"ל הגעלה מן הבשר ומותר לבשל אחר כך חלב משום דהיתרא בלע וסגי לי' בהגעלה כזו כמבואר סי' צ"ג וא"כ יקשה למה הצריכה תורה הגעלה הי' לו לומר שיבשלו בתוכה ירקות או מים וכדומה וא"ל דחששו שמא בשל כבר בשר בחלב ויאסר דז"א דבב"ח כבר הו"ל דין שאר איסורין וגם טעם כעיקר ודו"ק היטב. הנה הוגד לי בשם שו"ת שב יעקב חיו"ד שחידש דדבר חריף דמשוי לשבח הוא דוקא במה שאב"י אבל בנו"ט לפגם בעצמותו לא מועיל דבר חריף לשוי' לשבח ולפע"ד זה תלוי במחלוקת הרא"ה והרשב"א דאם נימא דקדירה שאב"י היא בעצם לשבח רק שבתבשיל אינו נו"ט לשבח אם כן צדקו דברי השב יעקב שיש לחלק בין אב"י ובין נ"ט לפגם בעצמו אבל אם נימא כהרא"ה דאב"י הוה לפגם ממש כנבלה דלא חזי לגר אם כן אין נ"מ בין אב"י לבין נטל"פ ודו"ק.