שואל ומשיב מהדורא שתיתאה · חלק ל״ג סימן ה׳

והנה בשנת תרח"י אור ליום ב' שמות כה הראני תלמידי המופלג הוותיק מוה' ניסן זיס נ"י דברי זקיני הח"ץ ז"ל סימן קי"ח שהפליא לישב קושית התוס' דבמשנה י"ל דחייב כיון דהוה משאצל"ג מה שאין כן בברייתא דמודים לר"ש דהוא ס"ל משאצל"ג פטור שפיר פריך שופכין למה חזי וע"ז הקשה הוא דאכתי כיון דאינו חזי לשום דבר אמאי יתחייב אף לר"ש דהא בעי שיעור וכל שאין כשר להצניע פטור וכן כתב התוי"ט פ"י משבת משנה ה' בהדיא ואם כן כל דלא חזי כלל למה לא יפטור ולק"מ דבאמת כיון דהת"ק הוא ר"י דמחייב במלאכה שאצל"ג והרי ר"י ס"ל דלא בעי שיעור וחולק על המשנה דכל שאין כשר להצניע וכמ"ש רש"י בהדיא בשבת דף נ' ע"א וס"ל דכל שעושה כדי להציל מן הטומאה לא בעי שיעור כלל ולפ"ז המשנה דאתיא כר"י דס"ל משאצל"ג חייב הוא לא ס"ל המשנה דכל הכשר להצניע וכל שעושה לתועלת קצת כדי לפנות את הבית חייב וכ"כ המלמ"ל פי"ד מאבל הכ"א בסופו בהדיא דעל המשנה לא קשה דל"ל האי כללא דכל הכשר להצניע ואם כן לא מצי להקשות שופכין למה חזי והתוס' יו"ט לא כתב רק לדידן דלא קי"ל כר"י בזה ואנן ס"ל דכל הכשר להצניע בעינן ודוק היטב. ודרך אגב ארשום מה ששמעתי אומרים בשם כבוד אבי מורי הרב הגאון נ"י במה שנסתפק בעל חוות דעת בסי' ק"ס בריבית דרבנן אי העדים נפסלים ואמר אבי מורי דנעלם ממנו דברת התוס' ב"מ דף ע"ב ד"ה שטר שכתבו דמיירי בריבית דרבנן ולא נפסלו העדים כיון שאין מרויחין והיינו דכל דאינו רשע דחמס לא מפסלו דאף דקי"ל כאביי אדרבנן לא מקרי רשע ואם כן מבואר ספיקו של הגאון ז"ל ולפע"ד נראה להוסיף דכל ספיקו של הגאון ז"ל הוא אי משום דללוה מדמינן ובריבית דרבנן לא נפסל הלוה והרי זה לשטת הרשב"א דוקא דהוכיח מדאמר רב עיליש גברא רבא הוה ואיסורא לאנשי לא הוה ספי משמע דהלוה אינו עובר אבל התוס' כפי הנראה ס"ל דגם בריבית דרבנן עובר הלוה דהרי כתבו שם דהא דלא חשיב להו ר"נ לא חשיב לוה וע"כ דהוא בכלל מלוה והרי התוס' כתבו בסנהדרין שם דמלוה בריבית היינו בריבית דרבנן ואם כן אין הלוה נפסל וע"כ דס"ל דגם הלוה נפסל בריבית דרבנן ואפ"ה כתבו דהעדים אינם נפסלים ואם כן מבואר דלא כבעל חות דעת ודוק היטב. אמנם באמת יש לדחות דלכך לא מפסלי באיסור דרבנן דבעי הכרזה ומיירי בלא הכריזו אבל אם הכריזו עליהם מפסלי גם העדים מיהו לפמ"ש הנמוק"י דלאותו עדות מפסלי אף בלא הכרזה אם כן עדיין קשה אמנם יש לומר דבר נחמד דכל הטעם דלאותו עדות שנפסל א"צ הכרזה במה יהי' גרע ול"צ הכרזה דלשאר עדות על דרבנן לא גזרו להפסיד ממון בשביל איסור דרבנן דלא נודע לכל אבל לאותו עדות מפסל ולפ"ז נ"ל דבר נכון דבאמת התוס' רצו לומר דכל שנודע שיש ריבית ל"ש לא תשימון דידעו העדים שלא יגבו ודחו התוס' דמ"מ משעת הכתיבה עביד שומא והיינו דשמא יגבה בלא ב"ד מעצמם ולפ"ז ממ"נפ כשר דהא בדרבנן צריך הכרזה וא"ל דלאותו עדות א"צ הכרזה הא הטעם משום דזה בודאי יודע וכיון דיודע שוב לא עבר על לא תשימון ואם כן ממ"נ לא יפסול ודוק היטב כי הוא חריף ועמוק. שוב ראיתי במלמ"ל פ"ד ממלוה ה"ו שהרגיש בזה דפסולי דרבנן בעי הכרזה ובדברי הנמוק"י דלאותו עדות א"צ הכרזה יעו"ש. והנה עש"ק תבא תרי"ט הי' אצלי החריף מוה' דוד לנדא מראווא והקשה אותי לשיטת הר"י א"י בתוס' קידושין דף ל"ד דנשים אינן מצוות על עשה דיו"ט אם כן למה ביו"ט במת יתעסקו בו עממין והרי קבורה מ"ע דקבר תקברנו ובכל המתים היא מצות עשה ואם כן יתעסקו בו נשים והשבתי בתחלה דלפי מה שתלה הרמב"ם פ"א מאהל ה"כ אבילות בטומאה אם כן אפשר דנשים שאינן נוהגות בטומאה אפילו הכהנת אפשר דגם בקבורה ליתניהו. אמנם זה דחוק אך לפע"ד בפשיטות כיון דאסור להלין המת ועובר בעשה ול"ת ואם כן שוב הו"ל מ"ע שהז"ג דוקא בו ביום ולא אחר כך ושוב אין הנשי' חייבות: