שואל ומשיב מהדורא שתיתאה · חלק כ״ו סימן ח׳

והנה בשנת תרט"ו בש"ק פ' ויצא הראני תלמידי הנ"ל ר' ישראל מילך בודק נ"י דברי רש"י בב"ק צ"ד בהא דדייק הש"ס דת"ק דר"י דס"ל דאינו מפריש פאה מהעיסה ס"ל דשינוי קני והו"ל ממון שאל"ת וע"כ דכוונת רש"י דאם לא כן ניהו דשינוי קני הא גם כשיקנה גזלן בשינוי מ"מ אטו לא חייב לשלם וע"כ כיון דהו"ל ממון שאל"ת נפטר דא"כ זהו כשקנה בשינוי הא לא"ה הי' חייב לתת לעני הנמצא ראשון ומזה מוכיח דלא כשטת התוס' בחולין הנ"ל דאם לא כן בלא"ה אינו מחויב ליתן והשבתי דאין כוונת רש"י לזה רק דק"ל והא משתרשי ל"ש ממון שאל"ת כדאמרו בחולין קל"א וע"כ כמ"ש הר"ן דדוקא היכא שאנס המלך גרנו והוא לא רצה להפקיע הוא דחייב במשתרשי אבל כל שרצה להפקיע פטור אף במשתרשי ולזה כתב רש"י כיון דקנה בשינוי א"כ רצה להפקיע המצוה ושוב לא חייב אף במשתרשי כיון דהו"ל ממון שאל"ת ודו"ק ועוד הי' לי מקום להאריך עפ"י סוגית הש"ס תמורה ו' בתעזוב יתרה ובדברי התוס' שם אבל לא נפניתי. והנה בשנת תרט"ו ביום א' יתרו כה הראני תלמידי החריף מוה' מענדיל בודק אשר השיב לתלמידי הנ"ל מוה' ישראל מלך נ"י בענין טוה"נ. והנה מה שחידש בטבלים כיון דיש בו גם חולין מעורבים שוב הוה לענין זה ממון בעלים דיכול להוריש ובזה מישב קושיתו על המח"א מהך דגונב טבלו של חברו דאמרו שם דאינו משלם נגד כלו והקשה להמח"א הא זר שגנב ודאי שייך טוה"נ ממון ולמה לא ישלם בעד כלו וע"ז אמר כיון דגנב טבל שוב זכה בכל א"כ שוב א"מ מידו. והנה אף שהוטב בעיני סברה זו דטבל הרי מעורב בכל הדגן ויש הרבה שהם נכסיו וא"כ מהראוי שיהי' לו כח להוריש אבל לפ"ז בטבל ודאי יהי' לו טוה"נ וזה היפך ממה דמבואר בקידושין ובחולין שם דגם בטבל תלוי אי טוה"נ ממון או לא. גם מ"ש דזכה הגנב וא"צ לשלם בעד כלו דזכה בטוה"נ כיון דא"מ והם תמוהים דממנ"פ אם אתה מחשבו ממון כיון דמעורב עם כל הנכסים א"כ פשיטא דצריך לשלם בעד כלו דהרי הבעלים ודאי יש להם טוה"נ בזה והאיך אפשר לומר דהבעלים שהדגן כלו שלהם לא יהי' לו זכי' ויהי' טוה"נ שלו א"מ והגנב שגנב כלו יהי' זוכה בו בשביל דהוא מעורב בכל הדגן. גם מ"ש לישב קושיתו מחמץ דלמה לא יעבור בב"י הא יש לו זכי' כל דהו וע"ז כתבת דטוה"נ אינו רק כמו דבר הגורם לממון שכתב הצ"ץ דכל שאיתא בעיני' אינו ממון וה"ה טוה"נ כ"ז דהיא בעין אינו ממון. הנה מלבד דלא ראית דברי הצ"ץ במקומו שכתב דלמד זאת מדאמרו בפסחים דף ו' סד"א כיון דכי איתא בעינא לאו ברשותו קאי קמ"ל וערש"י שם הרי דבחמץ דכתיב לא ימצא אף דבר הגורם עובר בב"י וא"כ ליתא לדבריך אף גם דגוף הדברים אינם דומים דשם אין ממון כלל רק שהוא דבר הגורם לממון אם יאבד או קדשים שחייב באחריותן שפיר אמרינן דכ"ז שהוא בעין אין כאן דררא דממונא אבל כאן כל טוה"נ היא שיכול ליתן לכל מי שירצה והרי טוה"נ הוא רק אם הוא בעין ואדרבא אם אינו בעין אין לו שום זכי' כלל. ומה שתמה על מ"ש בשם היש"ש ובהגהת טעם מלך דדברי התוס' חולין קל"א הם למה דס"ל טוה"נ ממון א"כ גם בדברים דטוה"נ א"מ על כל פנים יש להם זכי' מה שאין כן למ"ד טוה"נ א"מ א"כ בדברים דל"ש טוה"נ א"י לעכב כלל וע"ז תמהת דא"כ הרי משנה מפורשת בפאה פ"ה דמי שמסייע לאחד מעניים וכדומה הרי"ז גוזל עניים וא"כ מבואר דאינו יכול לעכב ע"ש ובזה סתרת כל בניני. והנה לחנם חרדת כל החרדה הזאת דודאי כל שכבר הניחו לפני עניים שוב נעשה הפקר וכמ"ש למעלה ראי' ברורה דהרי פטור מתו"מ וא"כ שם שכבר הניח פשיטא דא"י לעכב ואזלא כל השגותיך. והנה בשנת תרט"ז באור ליום ב' שבט בהיאצ"ט של זקני הגאון מוהרמ"ז ז"ל אבד"ק לבוב אני למדתי עם תלמידיי נ"י ת"כ והגיענו לחולין ק"ל וארשום מה שאמרתי בקצרה בתוס' ד"ה תנא במ"ש ר"ת דעל מדת חסידות לא הוה פליגי רבנן והדבר תמוה דהרי באמת לפי המסקנא עני פטור אף ממדת חסידות לרבנן ועיין מהרש"א ושו"ת רמ"א סי' ק"ז ואמרתי דיל"ד באמת לפירוש ר"ת רבנן לא פטרו רק ממה דר"א מחייב לשלם לצי"ש ע"ז חלקו רבנן ואמרו דכיון דמה דמחייב אינו רק ממדת חסידות ומדת חסידות ולצי"ש אחת הוא לר"ת וכמ"ש הרמ"א שם וא"כ כל שלקח בהיתר למה יתחייב ובעשיר חייב לצי"ש ובעני פטור היינו דלא כר"א דמחייב מדינא וע"ז אמרו שפטור אבל על מדת חסידות לא פליג אבל גם זה דחוק. והנה בפליתי הקשה דאיך אפשר דלהס"ד ל"ל לר"א הך דר"ח וס"ל דמזיק מ"כ חייב א"כ איך אמר במי שלקט פאה לעני דאי בעי מפקר נכסי' והא ע"כ יחזור ויזכה בו אחר כך דבודאי לא ישליך הונו בחוץ וא"כ צריך לחזור ולשלם ע"ש ולפע"ד י"ל דע"כ לא ס"ל לר"א דצריך לשלם רק שם דעני הוא באותו שעה אבל בביתו יש לו מעות וא"צ שיטול א"כ גם בעת שלקח לא הי' עני רק באותו מקום אבל שם דהפקיר נכסיו כ"ז שלא חזר וזכה הי' עני באמת ואם יזכה אחר בו טרם שחזר וזכה הי' נשאר עני בכה"ג פטורים לכ"ע ודו"ק.