שואל ומשיב מהדורא שתיתאה · חלק י״ט סימן ז׳

והנה בי"א אדר ראשון תרט"ז למדתי מס' בכורות והנה בדף ב' שם מבעיא לי' לש"ס בעובר אי כשבור דמי או דלמא דשייך אתי לאחלופי והש"ס מסיק דיכול להתרפאות ובאמת להרז"ה והרמב"ן דבדו"ה שרי שביתת בהמתו קשה דעכ"פ מה שיכול להתרפאות העובר לא הוה תיכף דעובר בודאי כשבור למלאכה רק שלאחר זמן יכולה להתרפאות ועכ"פ לא גרע מאלו מכרה בדו"ה דלא אכפת לן בשביתת בהמתו ושאני ביכול להתרפאות דיכולה להתרפאות תיכף ולא פלוג חז"ל אבל בעובר דאף אם תלד תיכף ומיד לא יצלח למלאכה רק אחר איזה ימים ולא גרע ממכרה בדו"ה דשרי וצ"ע והנה בש"ק פ' אמור תרט"ז כ' למב"י למדתי מס' ע"ז דף ה' והנה הכו"פ סי' נ"ז הקשה בהא דקאמר הניחא למ"ד טריפה אינה יולדת והקשה אף למ"ד טריפה אינה יולדת לא ניחא הא זכרים יכולים להוליד וא"כ לא יצא מלחיות זרע ולפע"ד לק"מ די"ל דהש"ס קאי דלמ"ד אינה יולדת ה"ה דאינה יכולה לחיות וא"כ שוב יצא מלחיות זרע דעל כל פנים א"י לחיות ומה דאמרו דא"י הוא משום דלחיות זרע הוא תלוי בלידה אבל אה"נ דאינה יכולה לחיות ונתמעט מקרא דלחיות זרע ודו"ק. והנה הקשיתי לפי מה שחידש הפרמ"ג סי' ס"ב דבב"נ לא אזלינן בתר רוב דאחרי רבים להטות לא נאמרה רק לישראל לפ"ז קשה האיך היו יכולים להביא קרבן ניהו דעפ"י רוב אינו טריפה כדיליף בחולין דף י"א אבל בב"נ לא אזלינן בתר רוב וא"ל כמ"ש התוס' בדף ו' ד"ה ודלמא דלא הזהיר לנח רק מטריפות הגלוי' דבסתר לא יכול להבחין דז"א דלמאן דנפיק מלחיות זרע גם טריפות שבסתר לא הי' יכול לחיות זרע ועיין בחידושי תורת חיים שם וא"כ יקשה לזה האיך הקריב נח בשלמא במה דמרבה תורה איש איש שהנכרים נודרים נדרים ונדבות ל"ק די"ל דבדיק להו אח"כ ואף די"ל דבמקום נקב קשחיט הא בא"א אזלינן בתר רוב לכ"ע אף לר"מ כדאמר בחולין שם אבל גבי נח דהי' צריך לחיות זרע ולהקרבה א"כ איך נודע לו קודם שהקריב וצ"ל דמאליהם באו כדאמרו בזבחים קט"ז וצ"ע. והנה בשנת תרט"ז הנ"ל ביום ג' בחקותי הגעתי לדף ט"ו בהך דנסיוני שהאריך הר"ן שם למה לא חששו לשביתת בהמתו וכתב דבאמת הוא חשש רחוק רק דמחמר שהוא בחטאת חשו טפי ע"ש וכ"כ הריב"ש ואני תמה דלמה לא משני דעדיפא מינה דהרי אמרו ביבמות דף קי"ט רישא דאיסור כרת חשו וסיפא דאיסור לאו לא חשו ואף לפי מה דאמרו שם מכדי הא דאורייתא והא דאורייתא מ"ל כרת מ"ל לאו עיין רש"י שם שכתב דכל דהוא משום ספק איסור אין נ"מ בין לאו לכרת אבל משום הרחקה לאיסור כרת חשו ולאיסור לאו לא חשו וא"כ מחמר דהוא איסור כרת שהרי חייב חטאת וסקילה אם התרו בו חשו אבל שביתת בהמתו דאינו רק מלמען ינוח וליכא כרת וסקילה לא חשו ועיין תה"ד סי' ר"נ ומהרי"ק שורש ע"ב. ובזה יש לישב דברי הרמב"ם שלא הזכיר נסיוני וע"ד שכתב הר"ן ז"ל לשטתו ועיין מלמ"ל פ"א מיו"ט שבהלכה י"ז שם האריך בזה. הן אמת דדברי הרמב"ם פ' עשרים משבת לא ביאר כלל ענין שביתת בהמתו ומחמר וכלל אותם יחד אבל באמת הדבר ברור שזה מחמת עשה דלמען ינוח ואינו רק עשה בלבד אבל ל"ת ל"ש בזה דבהמתו אינו מצווה שלא תעשה רק שהוא לא יעשה עמה מלאכה שהוא כדי שתנוח ואינו רק עשה אבל מחמר למאן דמחייב הוא לאו גמור והיא בחטאת וא"כ הוה בכרת גם כן ועיין שו"ת נו"ב מהד"ק חלק או"ח סי' כ"א שהאריך דבאיסור עשה בודאי לא חשו להרחקה וא"כ א"ש.