שואל ומשיב מהדורא שתיתאה · חלק י״ט סימן ה׳

והנה ביום ה' פ' ויצא תרט"ז הגיעני מכתב מאבי מורי הגאון נ"י וכתב בשולי המכתב קושיא בע"ז דף ט"ז דפריך טעמא דאית בי' נזק לרבים הא אין בו נזק לרבים שרי אמר רבה ב"ע בארי שבור ואליבא דר"י ומה קושיא והא יוכל לאוקמא בסרסיר דמותר למכור בהמה גסה כמבואר דף ט"ו. והנה כבר נתקשה בזה הרב בעל שמלת בנימין והוא נדפס בספר מי באר סי' קי"ב והמחבר השיב בסי' קי"ג דא"כ לתני כל חי' שיש בו נזק לרבים וע"כ מדנקט ארי ודוב דוקא וש"מ דמשום דהוא כבהמה דקה. ואני מוסיף דמדכללה המשנה עם כל דבר שיש בו נזק לרבים ושם מיירי אף ע"י עצמו וממילא ה"ה בזה אמר סתמא וא"כ שפיר פריך הש"ס טעמא דאית בי' נזק הא לא"ה שרי ובזה מיושב גם מה שהוסיף כבוד אבי מורי הגאון נ"י לתמוה על הרז"ה וברמב"ן פ"ק דשבת שדעת הרז"ה דבד' וה' ל"ש שביתת כלים וה"ה שביתת בהמתו והרמב"ן תמה דהרי בשביתת בהמתו סתמא קתני ואסור אף בד' וה' ולמה לא הקשה מש"ס מפורש דא"כ יכול לאוקמא המשנה בד' וה' ולפמ"ש א"ש דהרי כללו עם שאר דברים שיש בו נזק ומשמע דבכל יום אסור וגם הי' לו למנקט חי' שיש בה נזק לרבים ואני תמה דהדבר מבואר בש"ס דהרי רב אשי דייק לבסוף טעמא ארי דשבור הוא אבל מידי אחרינא אסור וא"כ גם להס"ד דלא ידע ארי שבור הכי דייק טעמא דארי דהוה נזק הא שאר חי' שרי דהוה כבהמה דקה וז"פ וצ"ע בש"ס שם דאמר ר"נ מאן לימא לן דארי חי' גסה הוא דלמא דקה והאיך אפשר לומר כן והא לענין דרוסה קי"ל דארי יש לו דרוסה אפילו בשור הגדול ובחי' גסה וצ"ע. והנה הב"י כתב בסי' ש"ה על הירושלמי דאמר שאין רוכבין על גבי בהמה הוא משום דמצווה על שביתת בהמתו והקשה הא החי נושא את עצמו וכתב דאף שאין אדם מצווה על רכיבתו כיון שהבהמה מצטערת ברכיבתו אסור משום שביתת בהמתו ובשעה"מ הלכות שבת פכ"א ה"ט כ' דאם כוונתו היא דהוא מה"ת א"כ יקשה מהא דאמרו בע"ז דף י"ד דב"ב מתיר בסוס ומפרש שם משום דאין עושה בו מלאכה דאורייתא מפני שהחי נושא את עצמו. והרי שייך משום שביתת בהמתו שהרי הבהמה מצטערת בזה ולפע"ד נראה דשאני סוס דעומד לרכיבה ואין מצטער ברכבו עליו דדוקא שאר בהמה דאינה עומדת לרכיבה היא מצטערת ברכיבה אבל הסוס אינו מצטער ברכיבה דהוא עומד לכך וז"ב. אברא דלפ"ז צ"ב לפי מה דמוקי בשבת בסוס העומד לעופות שאינו עומד רק לרכיבה ושוב שייך משום שביתת בהמתו. ובזה עמדתי על דברי הרמב"ם שכתב בפירוש המשנה וב"ב מתיר בסוס היינו סוסים שמביאים עליהם הציידים לפי שסבר החי נושא את עצמו ואפילו בהמה ועוף ורבנן ס"ל כי האדם בלבד הוא שאמרו החי נושא את עצמו ואין הלכה כב"ב אבל שאר בהמות מותר למכור לגוי שהן ידועות לרכוב בהן לבד ותמה התוס' יו"ט פ"ד מפסחים דהא ר' יוחנן אמר הלכה כב"ב אף שאם נימא דלא הי' בגרסתם דהלכה כב"ב קשה על הה"מ פ"כ מה' שבת במ"ש הרמב"ם דהסוס מותר למכור שאין הסוס עומד אלא לרכיבת אדם וכתב הה"מ דר"י אמר הלכה כב"ב והיא תימא דא"כ אפי' לצוד בהם עופות נמי והרי הרמב"ם אוסר בזה והשעה"מ נדחק מאד ולפע"ד ר"י לשיטתי' דאמר בשבת דב"ב ור"נ אמרו דבר אחד ומוקי לדידי' דב"ב מתיר בסוס לצוד עופות וא"כ אף דאינו עומד לרכיבה והבהמה מצטערת אפ"ה מתיר ובזה לא קי"ל כב"ב אבל בסוס לרכיבת אדם שאינה מצטערת שוב כל שהחי נושא את עצמו משום שביתת בהמתו ליכא לא שייך שום איסור וכל דברי הה"מ ודברי הרמב"ם נכונים. ובזה יש לישב כל קושיות השעה"מ שם ודו"ק. והנה בהא דאמרו שם והלא מרביעין עלי' ויולדת ואמר ר"י לכשתלד והקשו התוס' ד"ה אלמא דמשמע דס"ל דטריפה אינה יולדת והלא ר"י ס"ל טריפה יולדת וכתבו דלא מקבלת זכר וכפי הנראה כיוונו לחלק דאף שתוכל להוליד אם ירביעו עלי' אבל ברצונה אינה מקבלת זכר עלי' וכן הבין הכו"פ סי' נ"ז סק"ח ולפע"ד הטעם דהנה גם כשהאבר חולה אינו מתאוה לתשמיש שהוא קר בטבעו האש ועיין ביו"ד סי' של"ה בט"ז וש"ך שם ולפ"ז כל שהיא טריפה ואינה בריאה בודאי ניהו דטריפה יולדת אבל אינה תובעת זכר אבל כל שמרביעין עלי' ומרגילין אותה גם היא נפתית ותתעבר ותלד וז"ב בכוונת התוס'. ובזה מיושב היטב מה שהקשה הכו"פ שם דא"כ לדידן דקי"ל כרבנן דר"י וגם שבור אסור שמא ירביע וא"כ חיישינן אף לטריפה שתתעבר ותלד ואנן לא קי"ל דטריפה יולדת ולפמ"ש א"ש דבאמת הסי' דטריפה אינה יולדת הוא שהיא תתבע זכר אבל מ"מ חשו רבנן שמא ירביעו עלי' שלא ברצונה ור"י לא חש לזה כל שהיא אינה מקבלת זכר ואף שירביעו בע"כ כל דאינה רוצית לקבל לא תלד בהריון כזה שהוא שלא ברצונה זה סברת ר"י דאף דטריפה יולדת ס"ל דוקא כשהיא מתאווית לתשמיש ורוצית בכך תוכל להתחמם ותלד אבל כשהוא בע"כ ואינה נהנית א"א שתלד כיון שהיא בטבעה חלושה כנלפע"ד ורבנו ס"ל דאפשר אף שתחלה באונס סופה ברצון וכל שמרביעים אותה נתרצית בסוף ותוכל לילד אף שהיא טריפה והא דטריפה אינה יולדת היינו כשידענו שהיא תבעה הזכר ע"כ שלא היתה טריפה וז"ב ודו"ק. ובזה מיושב היטב מה שאמר ר"י לכשתלד והש"ס מסיק דלא מקבלת זכר והרי התוס' מחלקי דתוכל להוליד רק דאינה מקבלת זכר ודייקו מדלא קאמר שאינה מולידה וא"כ האיך קאמר ר"י לכשתלד ולפמ"ש א"ש דכל שאינה מקבלת זכר באמת לא תלד כיון שאינה נהנית. והנה בהא דאמרו בחולין נ"ז שם דלמא קסבר ר"י טריפה יולדת ומשבחת ולכאורה קשה לשטת המהרש"ל דטריפה אינה חי' הוא רק עפ"י רוב אבל המיעוט חי' וא"כ יוכל ר"י לדחות דאף דהך דרשב"א היתה מגדלת כנפים שהיא היתה מהמיעוט אבל עפ"י רוב אינה חי' בשלמא להרשב"א ל"ק דהרי חזינן שר"ש עסק בה וטלה לה מטלית ולא סמך על הנס רק עפ"י טבע והולידה אבל להרש"ל קשה. אך נראה דע"כ לא קאמרינן דטריפה אינה חי' ואינה יולדת רק היכא דאין סמי' בידו בזה שפיר אמרינן דבאמת היא טריפה ואומרין שהיא מהמיעוט אבל כל שסמיא בידו כמו שעשה ר"ש ועשה לה מטלית בזה פשיטא דאינה בגדר טריפה וע"כ דר"י ס"ל דטריפה ממש יולדת ומשבחת וז"ב. והנה בהא דפריך לר"י והלא מרביעין עלי' ויולדת צריכין להבין דא"כ למה לא חששו בשלימים שמא ירביע אותה וצ"ל דמחמת חשש הרבעה ל"ח רק דכל שירביע ישהה אותה ומאן דחזי ס"ל דאמר דשלימה זבין ושלימה אסור משום שאלה ושכירות ונסיוני וזה דאמר מרביעין עלי' ויולדת ואתי לשהוי' ונחשדי' וע"ז אמר ר"י דאינה מקבלת זכר ול"ח לזה ורבנן ס"ל דמ"מ חיישינן שמא ירביע עלי' בע"כ וכמ"ש ולכאורה הי' נ"ל דמ"ד דטריפה יולדת ומשבחת היינו ע"י הלידה יוכל להיות שתשביח ולפ"ז כל שאינה מקבלת זכר שוב ל"ח דע"י הלידה דמשבחת שהרי במידי דמטרפה בי' לא תשביח ולפ"ז האיך אפשר דאם היא חולנית עד שאינה מקבלת זכר א"כ נטרפה לענין זה שלא תוכל לקבל זכר והאיך אפשר שתוליד. ובזה מיושב היטב קושית הכו"פ דבאמת לפי המסקנא לא תוכל להוליד וזה שאמר לכשתלד ומיושב היטב גם קושית התוס' דאף דס"ל לר"י דטריפה יולדת ומשבחת היינו בשלא נחלית ומקבלת זכר אבל כל שהיא חולה עד שלא תוכל לקבל זכר בזה פשיטא דבמידי דמטרפא בי' לא תשביח וז"ב כשמש.