שואל ומשיב מהדורא שתיתאה · חלק ט״ז סימן ב׳

(א) במ"ש המלמ"ל פ"ב ממ"א אי מזהירין בעשה מן הדין והראה מקום להרב המגיד פ"כ משבת הי"ד וע"ז תמה דאמאי לא הביא מש"ס מפורש ביומא דף למ"ד ע"ב דיליף טבילה בק"ו מכה"ג ור"י ס"ל דסרך טבילה הוא וקאמר מאי ביניהו ומשני למיקם בעשה הרי מבואר דלב"ז דיליף בק"ו קאי בעשה לכאורה הוא תימה רבה על הרב המגיד אבל לפע"ד ל"ק דכל הטעם דאין מזהירין מן הדין הוא משום דדלמא לא רצה התורה שיפטור החמור בעונש זה כמ"ש המהרש"א בסנהדרין וגם בעשה החמור מל"ת כדאמרו ביבמות דף ז' א"כ כיון דמכין אותו עד שתצא נפשו בעשה עד שיקיים וא"כ דלמא בהחמור לא נפטר מזה וא"כ זה דוקא היכא דיליף חמור מקל אבל כאן ילפינן כה"ד מכה"ג א"כ ל"ש לומר דדלמא דוקא בכה"ג צריך טבילה ולא בהדיוט דהא לענין חיוב טבילה פשיטא דכה"ד צריך טפי קידוש מכה"ג ושפיר יליף מק"ו וז"ב ופשוט. ומ"ש מרש"י חגיגה דף י"א ע"ב ד"ה לבתו שכתב ד"מ ומצות עשה והלכות עבודה ופסולי קדשים אתה למד בק"ו אבל לא אזהרות ועונשין הרי דמ"ע למדין מק"ו הנה לפמ"ש אין ראי' דבכה"ג דלא מסתבר שיהי' בכה"ג צריך טבילה יותר מכה"ד בכה"ג שפיר מזהירין עשה בק"ו אבל עונש לא דבאמת יש עוד סברא דאין למדין דלמא אית פרכא כל דהו אבל לענין עשה מחמרינן מספק אם מבטל המ"ע אין לו עונש וקודם שחלף המ"ע מהראוי שיקיים המ"ע בכל עז דעשה חמור מל"ת וכמ"ש הרמב"ן ובלא"ה י"ל דע"כ לא אמרינן דגם בעשה אין מזהירין רק בדבר דגוף המצוה הוא בעצמותו דל"ש למילף בק"ו דאנן לא דרשינן טעמא דקרא דשייך ק"ו ואמרינן דאולי גזה"כ הוא דוקא בזה אבל לא בזה אבל לענין טבילה בקודש אטו מצוה בפ"ע היא רק דכל שקדש צריך טבילה א"כ נודע דבשביל הקדושה צריך טבילה א"כ ניהו דלא ידענו טעם למה יצטרך טבילה לקדש אבל על כל פנים סבת המצוה דהוא בשביל שנכנס לקדש דהרי כל שאינו לקדש אין צריך טבילה א"כ שפיר למדין דכל שנכנס לקדש דצריך טבילה ובכה"ג ודאי מזהירין מן הדין. שוב ראיתי בשיח יצחק הספרדי להר"י מהר"י גנס ז"ל שחיבר על חגיגה שכתב בדברי רש"י אלו דמ"ש מ"ע עיין בהליכות אלי אות א' סי' וא"ו ומ"ש בחידושי ליומא דף למ"ד ע"ב וכפי הנראה כיון לקושיא הלז שכן הליכות אלי הוא מספרי הכללים והש"ס יומא למ"ד ע"ב הוא מרמז לקושיא הלז וכן ראיתי בשיח יצחק ביומא שם שכתב כן בפירוש ואין אתי ספר הליכות אלי וספר שיח יצחק על יומא ולפמ"ש י"ל דלכך כל שהעונש מפורש מזהירין מן הדין כמ"ש הרמב"ם בשרשי' וגם הר"ן חידש דהיכא שיש עשה מפורש גם לאו ילפינן מק"ו ע"ש במלמ"ל ולפמ"ש י"ל הטעם דכל הטעם דאין עונשין מה"ד הוא משום דלא דרשינן טעמא דקרא דלמא גזה"כ הוא בזה ולא בזה ול"ש ק"ו דלא נביא מצות עשה ול"ת ע"י קילא וחומרא ולפ"ז כל שגלי קרא דעכ"פ איכא עונש עשה או שעונש יש בלי אזהרה אינו רק גילוי מלתא שהתורה רצתה גם בזה לאסור וא"כ למה לן לומר דחידוש הוא מוטב שנלמד בק"ו ויהי' דברי התורה בנוי' עפ"י שכל ולא גזה"כ דדוקא כל שאין לנו גילוי כלל איזה בכלל ל"ש למילף בק"ו משא"כ בזה שיש עכ"פ גילוי דעת שוב הוה ק"ו מעלמא ומה שנסתפק מעלתו אם למ"ד אין עונשין מה"ד אי גם איסור עשה אין בזה או דאין עונשין דוקא אבל עשה איכא לפמ"ש גם איסור עשה ליתא דאין טעם למצות ולא שייך ק"ו כלל וז"ב.