שואל ומשיב מהדורא שתיתאה · חלק ט״ו סימן ו׳

והנה י"ג אב תרי"ג ד' ואתחנן הגיעני מכתב מהרב המופלג מוה' יעקב יאקיל ממאהלוב בעגונה דאתתא ואמרתי להעתיק פה הנה מעשה הי' שהי' שם איש אחד ושמו ר' ברוך פראמנשיק אשר הוא הי' מנהיג המעבורת שקורין פרום ושמו ר' ברוך ברנחין ור"ב הנ"ל הי' אצל המעבורת שמעבר הנהר דניעסטער השייך לאטיק מאהלוב ואצל המעבורת הנ"ל יש ג"כ כמה ערלים מנהיגי המעבורת רק שהוא רב החובל וביום ב' ה' מרחשוון דהאי שתא היו המים גדלים עד מאד ור"ב הנ"ל עם עוד ערל אחד הי' מנהיג את הפרום בחזרה היינו ממאהלוב לאטיק ומחמת גודל המים דחפו המים את הפרום עד כפר הסמוך לאטיק הנקרא קארלשאווקע ויש יותר מתחום שבת עד אטיק וכאשר ראה ר"ב שא"א בשום אופן לנסוע בחזרה עם הפרום לאטיק ממאהלוב שלח ערל שלו שיקח ב' שורים שינהיגו את הפרום הנ"ל והביא הערל ב' שורים ועוד ערל אחר ור"ב והערל הלכו אצל המעבורת לסייע ומחמת שהלך המעבורת נגד המים שפך הנהר את מימיו לתוך המעבורת ונטבע ר"ב הנ"ל עם הערל שלו שהי' אצלו בפרום ובא הערל של השוורים ואמר לר' מאטיל נאמן שעל הפרום שנטבע הר"ב הנ"ל עם הערל אבל לא שאלו אם המתין עד שתצא נפשו וזה הי' ביום ב' ה' חשוון וביום ה' ח' חשוון כאשר נחסרו המים מצא ערל אחד את ר"ב ורק שירא מעלילה ע"כ הלך להאדון וצוה שילך אל היהודים והלכו איזה יהודים והלכו כמה אנשים והוציאו את הנטבע הנ"ל והוגבה עדות ע"ז כאשר יבואר לפנינו והנה האריך מעלתו לצדד כמה היתרים והנה טרם יהי' כל שיח אומר שראיתי סתירה גלוי' בין הגדת העדות לפי המבואר בגב"ע ובין מ"ש מעל"ת המעשה שמעל' כתב שביום ה' ח' חשוון מצא הערל את הנטבע ובא והגיד ליהודים והיהודים הלכו לכפר והוציאו את הנטבע מהמים ובהגב"ע מבואר שביום ב' לך נטבע וזה כפי מ"ש מעל' אבל הגיד שם שבשבת בא הערל וואסילריבעק סמוך למנחה לאטיק ואמר שמצא אותו וירא להוציאו מן המים וגם רצה מעות בעד זה וצוה העקנאם מאטיק להוציאו והלך ר' יעקב בר' שלמה שמש דחבורה ואמר שר' אברהם בר"ז מאטיק סיפר להוציא הוא ועוד איזה אנשים יהודים מהמים ואז הי' מונח על הברעק אצל הניעסטר ואח"כ כשהוציאו בשעה שבא ר' יעקב ב"ר שהי' מונח על היבשה והרי שבת לך דהאי שתא הי' ו' חשוון ונמצא שיש חילוק שלשה ימים בערך וזה א"א שמלבד שהוא קרוב לאטיק ולמה נשתהה כ"כ עד שהביאו לבית החולים באטיק ומה גם שהרי בגב"ע מעיד ר"י בר"ש שמן ההוצאה ביז מאן איז אנגיקומין האט גידארט לערך ב' שעות והרי נשתהה בערך שלשה ימים וע"כ שלא כך הי' מעשה ונמצא שהעדים סותרים מה שאמר מעלתו בשמם והרי כל העדים על ש"ק פ' לך או במוצש"ק פ' לך באו וראו את הנטבע הנ"ל והרי בח' חשוון הי' המעשה כפי מ"ש מעל' וע"כ יסלח לחקור ולדרוש אח"ז והנה אנכי אלך בעקבות הגב"ע כי הוא ודאי בדקדוק ומעל' אולי לא זכר היטב מתי הי' והנה מעל' כתב דעל כל העדים מה שראו בעצמם אין לסמוך דהם לא ראו אותו עכ"פ באותה שעה שהעלוהו מן המים אבל על העד הראשון ר"ג בר"ש יש לצדד כיון להעיד בשם ר"א בר"ז שהוא ואיזה אנשים הוציאו אותו מהמים והכירו אותו בפרצוף פנים וע"ז מפקפק מעל' כיון דבמים א"א שיתעכב רק כאשר נחסרו המים מצאו אותו ברפש וטיט ולפ"ז לפמ"ש הגאון מהר"ם ברבי והמ"ב מהד"ק חלק אהע"ז סי' מ"ט הסכים לזה דרפש וטיט שקורין זומפא לא אמרינן מיא מרזי מכה דלא מקרי מים א"כ ה"ה להיפך שיהי' נקרא מים לענין אשתהה ג"כ לא אמרינן הכי ברפש וטיט ומקרי יבשה וחיישי' שמא נשתנה הנה לא דמי דשם אמרו שהי' בבצעי המים גופה כתב שיש לומר שהי' רקק הנקרא זומפא ול"ש מיא מרזי מכה אבל כאן שהי' במים של הנעסטר רק שנחסר המים אבל מ"מ לא נגב לגמרי ובכה"ג לא מחמרינן שמא נתפח דזה לא מקרי יבשה וגם די"ל דלא מקרי מיא ולא מקרי יבשה ובכה"ג מנ"ל להחמיר לחוש שמא מתפח תפח ובפרט ששטת הרמב"ם דבלא חזינן שנתפח ל"ח ואף דלא קי"ל כן מ"מ מנ"ל להחמיר כולי האי. והנה מעל' רצה לצדד שיש ס"ס ספק אם זומפא נחשב כיבשה או כמים ואת"ל שהוא יבשה שמא כהרמב"ם דבלא תפח מעידין הנה לסמוך על ס"ס בעגונה אף שהרבה מגדולי הספרדים מתירים עפ"ז מ"מ כבר הפ"י בק"א פ"ק דכתובות ובשו"ת שב יעקב סי' מ"א האריך ג"כ בזה דבמקום דאתחזיק איסור לא סמכינן אס"ס וכאן הוה חזקת א"א ע"ש אמנם לפע"ד נראה דכוון דחששא דתפח אינו רק מדרבנן כמ"ש הרשב"א ביבמות דף קכ"א ועיין נו"ב מהד"ק סי' מ"ט וא"כ מה"ת ל"ח שמא נשתנה לאחר וא"כ מה"ת יצאתה אשה זו מחזקת א"א רק שמדרבנן חיישי' וכבר נודע דעת הר"ש פ"ב דמקואות דהיכא שמה"ת יצא מחזקת טומאתו רק שיש ספק טומאה דרבנן עליו לא שייך לאוקמא אחזקתו דכבר אתרע לי' חזקתו מה"ת וה"ה כאן כיון דמה"ת יצא מחזקתו שוב ל"ש לאוקמא אחזקתו מועיל ס"ס. אבל אחר העיון ז"א דדוקא שם דכבר יצא מחזקת טומאה חמורה רק שירדה לספק טומאה הקלה אמרי' שפיר כיון דעכ"פ אזל לה החזקה שהיה לו כבר שפיר ל"ש להעמידו בחזקתו ע"ש במשנה ב' אבל כאן דכל דחיישי' מדרבנן שמא נתפח ונשתנה לאיש אחר א"כ שוב מדרבנן חיישי' שמא בעל זו האשה עודנו חי וא"כ שוב יש להעמידה בחזקת א"א מדרבנן והן נסתר מחמתו דברי הנו"ב סי' מ"ט שם במ"ש לישב סתירת מהריב"ל מהרלח"ש וכתב דבתפח אין כאן רק איסור דרבנן ומותר דאף דאיתחזיק איסור ואין אומרים ס"ד להקל מ"מ בס"ס יש להתיר כמו בשלש ספיקות שמתירין באיסור תורה מטעם דבספק הראשון כבר הוסר החזקה הנה באמת המעיין בש"ך סי' ק"י בכללי הס"ס אות כ"ח יראה דלא אתי עלה מטעם שכבר הוסר החזקה רק דבשלש ספיקות ל"ש לאוקמא בחזקת איסור דהרי ע"י ספק הראשון אף שתחשבו כגופו של איסור מ"מ יש ס"ס וס"ס מועיל אף באיסור גופו וא"כ כאן דס"ס ל"מ בחזקת איסור א"כ כיון שמדרבנן חיישי' שמא לא זהו בעלה של אשה זו שוב הדר נתעורר חזקת א"א לקדמותו ול"מ אף בספק דרבנן ושאני התם דעכ"פ בספק הראשון אתרע לה החזקה שהי' מקודם וא"כ בכל איסור מועיל ס"ס כל שאין לה חזקה וע"י הספק הראשון אזל לה חזקת איסור עכ"פ וז"ב. אך בגוף הדין הדבר פשוט דאשה זו מותרת דמ"ש מעל' דיש לחוש דכיון שידעו מהטביעה גם כן שייך בדדמי וגם נצרף דעת הרי"ף דאפילו בשני עדים שייך בדדמי א"כ שוב לא מועיל מה שהכירו בט"ע וכמ"ש הנו"ב סי' מ"ג הנה כאן באמת הוה סימנים ידוע קומה ושני נקבים פארוואקסינע אצל עלינבוגין ואף אם נימא דלא הוה סי' מובהק עכ"פ מידי סי' אמצעים לא יצא והרי ט"ע עם סי' שאינו מובהק מועיל בודאי ול"ש בדדמי וכמ"ש הב"ש ס"ק פ"ז וס"ק פ"ח וכדאמרו ר"פ האשה וא"כ הדבר ברור דהאשה מותרת וא"ל דשם דוקא כשאותן עדים שמעידים על ט"ע הם שאמרו הסימנים ולכך מועיל משא"כ כאן שר"א בר' זימלס לא העיד על סימנים והוא ראהו לאלתר והשמשים שהעידו על הסי' הם לא ראו אותו דז"א דאדרבא לדעת זה עדיף דכיון דהרי"ף חושש שאמרו בדדמי לפי שידעו וראו הטביעה א"כ אדרבא כשראו סי' שאינן מובהקים ודאי שייך יותר בדדמי שע"י שראו סי' ניהו דהוה אינם מובהקים מ"מ הם עכ"פ שפטו שבודאי זה ולא חשו שמא יש עוד אחר שיש לו גם כן הסי' אלו וא"כ כל שלא ידעו הסי' ודאי יותר יש להועיל הט"ע כשחזינן שהכירו בט"ע והרי ראינו שיש לו ג"כ אותן סי' והרי בודאי הוא הוא. ובחידושי אמרתי בזה דהנה באמת גוף סברת הרי"ף תמוה דמנ"ל דבשני עדים שהתורה האמינם לחוש שיעידו בדדמי ואף להרמב"ן במלחמות שהוא מגן בעדו בכל כחו בכאן צווח דהתורה האמינם ואתם מה לכם עלי אך נראה דזה דוקא במקום שצריך עדות ואין ע"א נאמן רק ששנים התורה האמינם מתורת עדות פשיטא ששנים שבאים להעיד בתורת עדים בודאי לא יטעו ולא ידונו עפ"י אומדנא בדדמי אבל כאן שע"א נאמן ועד מפ"ע ואפילו עבד ושפחה ועכו"ם שאינו בגדר עדות כל שהוא מסל"ת נאמן א"כ אינו בא להעיד בתורת עדות רק בתורת אומדנא א"כ גם שני עדים יש לומר דשמא אמרו בדדמי וכמו בע"א דנאמן בזה ואפ"ה חיישי' לבדדמי גם בשנים כל שאינם באים להעיד מתורת עדות גמור שייך בדדמי. אברא דאם נימא דע"א מהימן בשביל דייקא א"כ בשני עדים דל"ש דייקא לפי המשנה דהאשה רבה דנשאת שלא ברשות מותרת לחזור ול"ש דייקא כמ"ש התוס' בכתובות כ"ו א"כ בשני עדים ע"כ מתורת עדות נאמנים כיון דל"ש דייקא א"כ שוב מהראוי לומר דל"ש בדדמי בזה אמנם באמת אנן קי"ל דאף בנשאת שלא ברשות אסורה לחזור כמבואר בטוש"ע סעיף ג' ושוב שייך דייקא אף בשנים ואינם נאמנים מתורת עדות ושוב שייך בדדמי ומכ"ש אם נימא מטעם מלתא דעל"ג לא משקרי בודאי בשני עדים שייך זאת ושייך בדדמי. ובזה יש לישב קושית הרא"ש על הרי"ף דכתב דבשני עדים ל"ש דייקא וע"ז הקשה דבש"ס שם אמרי' ותסברא מאה נשים כע"א דמיא אלמא דוקא בע"א חיישי' לבדדמי ולפמ"ש שם קאי אליבא דמשנה דבניסת שלא ברשות מותרת לחזור וא"כ שוב ל"ש בדדמי בשנים ושם קאי לטעם דדייקא אבל לפי המסקנא דגם ניסת שלא ברשות אסורה לחזור שוב שייך בדדמי אף בשנים וז"ב. אברא דלפ"ז יש מקום לומר אם נימא מטעם מלתא דעל"ג לא משקר א"כ כל שהעיד מעיד בט"ע וגם סימנים אמצעיים גרע טפי דבאמת סי' אמצעיים עפ"י רוב זהו האיש ורק דבעגונה לא סמכינן על רוב וא"כ עכ"פ מלתא דעל"ג לא הוה והעד לא יחוש שיתגלה כי יחשב בלבו אחר שיש סי' בודאי זהו עפ"י הרוב ושוב לא יתגלה שקרו ולפ"ז בשני עדים שאמרו סי' וט"ע ע"כ מתורת עדות באים להעיד ושוב ל"ש בדדמי אבל כשאינם יודעים מהסי' שוב שייך בדדמי אך חלילה בשביל פלפול לבנות יסוד ע"ז והעיקר כמ"ש דכל שיש ט"ע וסי' אמצעיים ודאי נאמנים וגם יש לצרף כיון שיש סי' בבגדים וסי' בגוף שוב הוה כמו נפילה דיחיד כמ"ש זקני הח"ץ ז"ל סי' קל"ד והוא של כת הקודמין שכן מבואר בשו"ת זקני הב"ח והובא בתה"ד בשם ספר מתת זקנים גם הנו"ב בסי' ל"ו הרגיש בזה מדעתי' דנפשי' וישנו אריכות דברים בזה ולא עת האסף פה וגם מ"ש דשני סי' אמצעים נעשה סי' מובהק גם בזה הארכתי בתשובה מיוחדת יש עוד לצרף כמה צדדים להתיר וכבר האריכו בזה ראשונים ואחרונים וע"כ לא כתבתי רק אומר הבא מן החדש מיהו מ"ש בשם הח"ץ אף דהח"ץ מיירי שיש סי' מובהק בבגדיו רק דחייש לשאלה מ"מ כאן בכל בגדיו וגם הטב"ע שיש להעדים בבגדים רק דחיישי' לשאלה יש לומר דהוה נפילה דיחיד.