שואל ומשיב מהדורא שתיתאה · חלק י״ד סימן ו׳

והנה הרב מוה' משה יוסף קאסטין בערג שאלני בשנת תרי"ד גם כן קושיא הנ"ל שהבאתי למעלה לשטת הרלב"ג ואגב הקשה עוד הרבה קושיות ואמרתי להזכיר כאן והנה הקשה הא נ"מ בהדירו עד"ר דלא מהני שאלה א"כ במתנה א"י ליתן לו ובירושה מצי ליתן דקי"ל באומר קונם בני מנכסי ירשנו בנו ולפע"ד ז"א דבאמת מה דירשו הוא משום שלא אסרו רק כ"ז שהנכסים שלו ולכך כל שאומר בחייו ובמותו אסור כמבואר בב"ק ק"ט ובנדרים מ"ג וא"כ מה נ"מ גם במתנה כל שאמר נכסי יכול לזכות לו גם במתנה וא"ל דהא אין מתנה לאחר מיתה ושאני ירושה דממילא הן שלו דז"א דהרי המדיר אינו עובר רק המודר וא"כ הוא שפיר יכול לזכות לו במתנה והבן שפיר מקבל בתורת מתנה לאחר מותו דלא מיני' קא מתהני והרי גם בכור מתנה קריא רחמנא ואפ"ה אף שידירו הנאה ירשנו וה"ה זה ולשטת הרמב"ם יקשה מיהו לפע"ד בלא"ה א"ש דאף שעובר מ"מ מצי לזכות לו ונדרא קעבר באמת וצ"ע אבל לדידן דלא קי"ל כרמב"ם א"ש ובשאר הקושיות שהקשה דמשכחת לה בקטן דא"א לזכות לו הנה זה מוזכר בבתי כהונה ועיין תומים סי' סמ"ך ובשעה"מ הלכות נחלות ובהפלאה בקידושין ושם ימצא מבוקשו גם ביתר הנ"מ שכתב שם ימצא. ואגב ארשום עוד קושיות שהקשה מה שהקשה בב"י אהע"ז סי' ל"ח בענין בלבו הי' להתקדש הנה זכורני שכבר נשאלתי בזה מאחד מקהלתכם ושמו ר' אייזיק קאוולער וכתוב אצלי בתשובתי בדף ס"ה בענין לשונות המסופקות בקידושין יע"ש. והנה כ"ד אב תרט"ז ב' ראה הגיעני מכתב מש"ב נד"ז הרב החריף מוה' אברהם נ"י ראטינבערג מקראשניק שהקשה בהא דאמרו לר"מ ל"ל יכיר והא נ"מ דהי' יכול לחזור בו עד שב"ל כמבואר בב"מ דף ס"ו ומשום גזה"כ דכבר הכיר לו א"י לחזור בו וא"ל דהא יכול להקנות במעכשיו דא"י לחזור לר"מ וע"ז הקשה דא"כ יקשה דהו"ל דבר שא"ק ובתומים סי' סמ"ך כתב דלר"מ לא שייך דבר שא"ק כיון דמקנה לו לכשיהי' בעולם ואז כבר קצוב ולפ"ז בדמקנה לו מעכשיו שוב הו"ל דבר שא"ק וע"ז כתב לישב עפ"י דברי הסמ"ע שמחלק בסי' ר"ג בין דבר ששייך בו הקנאה לאין שייך בו הקנאה וא"כ לר"מ שייך בו הקנאה שוב יכול להקנות עם הנכסים שיש לו עכשיו הנה יפה כוון בכ"ז וכבר נכתב אצלי בחבורי כת"י שהחלותי שנת תר"ג בדף שמ"ח שם מבואר קושיתו שהקשה אותי כבוד אבי מורי הגאון נ"י ביתר שאת יעו"ש שגם אני תרצתי ע"פ דברי הסמ"ע הנ"ל. ומ"ש ש"ב הנ"ל עוד לתרץ עפ"י דברי הרמב"ן בחידושיו לב"ב דף קל"ה גבי אומר זה בני נאמן הואיל ובידו לגרשה כתב וז"ל היכא מהימנינן לי' משום גירושין הא אי מגרשה אסורה לכהן ועכשיו אתה מאמינו שיש לו בנים ותהי' מותרת אף לכהן ועוד אף לישראל לא תהי' נאמנת דהוה מיגו לחצאין ומיגו לחצאין לא אמרינן וכתב דש"ה דהא לטענה זו מכוין איך אומרים מיגו לחצאין דכאן נמי אין מאמינים אותו לחצאין אלא נאמן לגמרי כיון דהוא לא אכפת לי' אם אינה נשאת לכהן והי' לו לגרשה כדי שלא תזקק ליבם ותנשא לישראל וכשבאין לפנינו ע"כ אנו מאמינין לה שאינה זקוקה ליבם מחמת טענה שטען וכיון שהותרה הותרה אף לכהן שאם אינה זקוקה ליבם מחמת טענתו מותרת אף לכהן ע"ש וה"ה כאן נמי כיון דבשעת הנתינה בודאי לא הי' דעתו לחזור א"כ כיון שאנו מאמינים אותו שהוא בכור מיגו דאיבעי הי' נותן במתנה וא"כ ניהו דבמתנה הי' יכול לחזור בו כעת אבל כל שאנו מאמינים שהוא בכור מיגו דאי בעי הי' נותן במתנה וכאן שאנו מאמינים שהוא בבור שוב אין נאמנות לחצאין וא"י לחזור בו דגם אם הי' נותן במתנה לא הי' בידו לומר שלא נתן מעולם רק שכעת חוזר וא"כ כל שאומר שהוא בכור ל"ש זאת הנה דמיונך רחוק משם אמנם גוף הדבר גם אני כוונתי שם מצד הסבר' דכל שאנו מאמינים לו שהוא בכור מתורת הודאה שהוא בכור שוב אינו יכול לחזור בו דכבר הודה ניהו דאף הכרה לא הי' נאמן רק מחמת שהוא בידו לתת במתנה אבל כל שהודה א"י לחזור בו וז"ב ופשוט. עוד כתב שהקשה לו אחד מהלומדים דהא נ"מ דאם הי' נותן במתנה הי' חוזר ביובל וע"ז השיב דכיון שיש ספק אם הוא בכור או לא גם אם נתן במתנה לא הי' חוזר דהוה ספק וספק מקרי מוחזק וא"צ להחזיר ויכול לומר אייתי ראי' דלאו בכור אנא ואחזור לך הנה לכאורה יפה כתבת אבל יש לעיין בזה דלגבי היורשים לא מקרי מוחזק כ"כ שהם גם כן מוחזקים כמוהו וצ"ע בזה. ומ"ש דדברי הנמוק"י תמוהים במ"ש דהשת' דקי"ל כר"י לא קי"ל הך דרשא דיכיר לרבנן הלכך בכור אינו נוטל פי שנים בנכסים שנפלו כשהוא גוסס וע"ז תמה דאיך מיירי אי לענין שא"נ בדיבורו לענין הנכסים שנפלו כשהוא גוסס קשה הא לר"י נאמן לפסול אף נגד החזקה מכ"ש דנאמן נגד הנכסים שנפלו כשהוא גוסס ואי מיירי דאף דמוחזק בבכור א"י לירש נכסים שנפלו כשהוא גוסס הא גוסס הוא כחי ובודאי חשוב מוחזק ולמה לא יטול באותן הנכסים הנה יפה הקשה ועיין שעה"מ הלכות נחלות שעמד בזה ע"ש מ"ש בזה בשם הכנה"ג ומ"ש הוא בזה. והנה בעש"ק פ' נח ר"ח מרחשון שנת כת"ר הקשה אותי תלמידי המופלג מוה' שמואל ביק נ"י דמ"פ אי בעי למיתב במתנה מי לא מצי יהיב והא משכחת לה במטלטלין דהי' לו ביד אחר וכפרו דקי"ל במטלטלי דא"י להקדישם ולא ליתנם במתנה ואח"כ כשהוציאו בדיינים שוב הוה שא"ש ולא מצי יהיב והשבתי תכף דלק"מ דהא כל שא"י להוציאו בדיינים שוב הוה ראוי וקרא כתיב יכיר לתת לו בכל אשר ימצא לו ולא בראוי ועיין בחו"מ סי' ער"ח ודו"ק. אחר כמה שנים מצאתי דברי הרלב"ג הן הן דברי הרמב"ם פ"ד מעבדים הלכה יו"ד ומהתימא על הכ"מ שלא הזכיר זאת והביא דברי הרלב"ג הנ"ל.