שואל ומשיב מהדורא חמישאה · חלק צ״ב סימן ג׳

ובגוף דברי הפ"י שחידש דכל שהוא בעין ל"ש לומר דיאוש קני דל"ש בזה תקנת השבים באמת שמש"ס ב"ק ד' צ"ה יש לדחות כאשר יראה המעיין. אך לכאורה לא הבינותי דלפ"ז יאוש ושינוי רשות היכא קני דהא כל שהוא בעין לא מקרי יאוש. ולכאורה רציתי לומר כיון שהי' יאוש וש"ר א"כ להלוקח בהיתירא אתי לידי' דהרי נתייאש מקודם ועשו"ת רשב"א סי' תקמ"ח וא"כ שוב היאוש קנה מה"ת להלוקח דהא לדידי' בהתירא הוה דומיא דאבידה ובכה"ג אף כשהוא בעין קני. אך עדיין קשה דהא הה"מ כתב דלכך יכול לקדש בגזל דהו"ל יאוש וש"ר וגם להמקדש מותר והא כיון שהדבר בעין ל"מ היאוש כלל והיאך יכול לקדש בו והיא קושיא גדולה. וצ"ל דכל שקידש בזה הו"ל כמכרו או נתנו ובכה"ג מקרי אינו בעין כמ"ש התה"ד סי' שי"א דכל שמכר או נתן מועיל חזרת דמים אף דכל שהחפץ בעין ל"מ חזרת דמים כל שמכרו או נתנו הו"ל כאילו אין החפץ בעין וה"ה בזה ועקצה"ח סי' רמ"א ס"ק ז' באורך וה"ה בזה וז"ב.