שואל ומשיב מהדורא חמישאה · חלק צ׳ סימן ח׳

אחרי כריעה והשתחוי' מול ארון הקדש א"פ. אף שאין זה דרכי. כי ידעתי את שפל ערכי. בכל זאת גודל ענותנותו תרבני. ובנפשי עוז תרהיבני לבוא הפעם בשורתיים האלו ולדפוק על דלתות היכל תורתו הקדושה. וזה החלי. בעזר גואלי. הנה בראשית החורף הזה התחלתי ללמוד בעזה"י דאין מערבין שמחה בשמחה. ואין עושין מצות חבילות. והן כל יקר ראתה עיני בספרו הנק' שואל ומשיב ח"ב תס"ו שמפלפל בשיטה זו אולם ל"ז להבינו על מכונו מה שמביא שם בסוף התשובה קושי' בשם הגאון רע"א ז"ל על גמ' דכתובות דמ"ז ע"א במה דפריך רב אחאי דמסר לה בשויו"ט הלא אכתי לא מבטלה משמירת פירות וע"י הבלעה וע"ז מתרץ כבוד גאונו הרמה ע"פ תירוצו אשר העלה ואשר הביא לתרץ קושי' בנו של הגאון בעל הפלאה שהקשה היכי ס"ד דהגמ' להוכיח דמעשה הבת לאב מדמסר לה לחופה הלא אכתי לא ידעי' מעשה ידי' דקא טרחה שיהי' ג"כ לאביה ותירץ ע"פ המרדכי דאם שכרה א' על איזה ימים ומבטלה אפי' יום א' גם ימים הראשונים יפלו ותפסיד גם מה שטרחה מקודם זה וממילא רוחא שמעתתא ויתורץ קושי' הגאון הנ"ל דליכא למימר דמיירי ע"י הבלעה דאם תפסיד את מעשה ידי' ע"י השוי"ט ל"ה הבלעה עכ"ל בשינוי לשון קצת בקיצור. בראשית כל לא הבנתי את קושייתו אשר הביא בשם רע"א ז"ל למה צריך לו להקשות מטעם הבלעה הלא בלתי הבלעה נמי מותר מדאורייתא א"כ קשה דהתם בגמ' על דין תורה קאי וזה לשון הגמ' שם מדזכי לי' רחמנא לאב למימסרה לחופה ומבטלה ממעשה ידי' וע"ז מתרץ ר"א דמסר לה בשויו"ט א"כ בלא הבלעה ג"כ מקשה הגאון הנ"ל שפיר דיכולה לשמור פירות ושכר שבת אינו אלא מדרבנן דהא נישואין בלי חופה גופא הוי מדרבנן ואעפ"כ מצי למימסר בשוי"ט משום דכאן על דיני דאורייתא קאי כמ"ש שם על דברי התוס' הש"מ והמהרש"א לתרץ קושי' מהרש"ל על התוס' שם. ולפי"ז תירוצו אינו עולה יפה. ובעיקר תירוצו אשר תירץ קושי' הפלאה ג"כ לא זכיתי להבין דל"ל להגמ' להקשות דיכול למימסרה לחופה בשוי"ט פי' היינו דילמא דלא זכי לו התורה לאב למסרה רק בשבת ויו"ט הי' לו לר"א בפשיטות להקשות לפי דבריו דילמא לא זכי לו התורה לאב למימסרה לחופה אך ורק היכי שלא שכרה עצמה באופן הנ"ל על איזה ימים ויהי' יכול להפסידה את מעשה ידה אשר טרחה מקודם. ובאמת מצאתי וראיתי קושי' הגאון הנ"ל בהגהותיו ד' וויען ולא מצאתי רמז ורמיזה מהבלעה כלל וכלל. וז"ל שם ק"ל הא מ"מ שייך ביטול מלאכה דיכולה לעשות דברים המותרים לחתוך התלוש ולשמור פירות וכדומה דהא שכר שבת ליכא דררא דאיסורא דאורייתא וצ"ע עכ"ל ומ"ש הגאון בלשונו הטהור וכדומה נראה שרמז ג"כ למקח וממכר שאינו אלא מדרבנן. וחלילה לי לאמר כי שגגה יצא מלפני השליט שליט"א. ובעיקר קושי' הגאון רע"א ז"ל אמרתי לפע"ד לתרץ ע"פ דברי רש"י כאן בכתובות ד"ה הא דזכי לי' רחמנא לאב כדכתיב את בתי נתתי לאיש כל נתינות שבה במשמע ואו"תו ה"יום אינה עושה מלאכה. ולכאורה לא הבנתי במה שדקדק רש"י ואותו היום וכשפת יתר הוא חלילה אך נראה לפע"ד דרש"י הלך בשי' הרמ"ה הובא ברא"ש ריש כתובות דשמחת נישואין יום ראשון דאורייתא הוא א"כ בל"ס אסור מלאכה יום ראשון ג"כ דאורייתא הוא כמו לדידן דאסור במלאכה מדרבנן מטעם שמצות שמחה הוא מדרבנן כמו שכתבו כל הפוסקים בטעמא. וזהו ג"כ פשוט שאם השמחה מדאורייתא הוא שייך המצוה בדידה כמו בדידי' דהא אין הטעם משום שישמחה אלא אם השמחה הוא מדרבנן. וג"כ אינו יכולה למחול דלא כר"י בנתיב' הובא בד"מ אה"ע ובב"ש שם סי' ס"ד דס"ל דיכולה לומר אי אפשי בתקנתן ואף לפי מה שאמרנו שהוא מדאורייתא לשי' הרמ"ה זה פשיט שהמלאכות שמותרין בשבת מותרין ג"כ כאן בדידה אפי' ביום ראשון דלא עדיף משבת. וזה שמדייק רש"י היטב ואו"תו ה"יום כ"ולו היינו במה שהוא מסרה לחופה אסור עליה יום א' כולו המלאכה מדאורייתא ומבטלה ממעשה ידה א"כ מתורץ היטב הדק קושי' הגאון הא מ"מ שייך ביטול מלאכה לעשות דברים המותרים הא מדברים המותרים ג"כ השתא במה דמסר לה לחופה לא מבטלה האב רק ממלאכת איסור מלאכה שאסור בשויו"ט מדאורייתא ומה שמותר במלאכה שמותרין בשבת לא חושש הגמ' דאעפ"כ מבטלה ממעשה ידיה שייך בה. היכי דאינה יכולה לעשות מלאכת עבודה אחרת רק המלאכה שאסור מדאורייתא וק"ל ופשוט הוא: