שואל ומשיב מהדורא חמישאה · חלק פ״ט סימן כ״א

והנה מצאתי בירושלמי פ"ק דפאה במשנה דנותנין פאה מתחלת השדה שם אמרו ובקצרכם מה ת"ל לקצור אלא אחד לגבוה וא' להדיוט ר' יודן בעי כלום הקדש מתחלל אלא בתלוש שמא במחובר וע"ש במפרש מוהר"א פולדא ז"ל ומבואר דמה"ת אין פודין במחובר לקרקע ומצאתי במלמ"ל פ"ט מנטע רבעי ה"ב על מ"ש הרמב"ם ואין פודין במחובר ציין ע"ז עיין בירושלמי פ"ק דפאה אמתניתין דנותנין פאה ודו"ק עכ"ל והנה רמז למ"ש ושמחתי. והנה הקושיא גדולה מאד. והנה לפענ"ד הי' נראה דבר חדש דהנה בטעם שכתבו דלכך אין פודין במחובר דאין דמיו ידועין. לכאורה לא נודע מה אין דמיו ידועין. אך נראה דהנה במחובר יוכל להתגדל עוד וכמ"ש התוס' דלכך לא הוו מחללין בב"א דל"מ החילול למה שיגדל אח"כ והא דאמרו כל המתלקט לא חשו למה שיגדל אח"כ וכל מה שהיו יכולים לתקן הי' מתקנים ועוד דבטל ברוב אע"ג והו"ל דבר שיל"מ מ"מ מדאורייתא בטל ולפ"ז לכך במחובר דעומד לגדל אח"כ ולכך אין פודין במחובר. ולפענ"ד היה מקום לומר דלכך לא חללו הכרם בב"א משום דבאמת חשו למה שיגדל אח"כ ומה שאמרו כל המתלקט לפי דאז ע"כ כבר הגיע עת הלקיטה ואינו עומד להתגדל אח"כ א"כ שפיר כל העומד לקצור שוב אינו מתגדל אח"כ ושפיר חללו וא"כ שוב מדאורייתא אין פודין במחובר דאינו מתקן מה שיגדל אח"כ ולכך אמרו בירושלמי דפאה הנ"ל כלום אדם מחלל במחובר אבל שם בעת שעומד ללקיטה אינו מתרבה ומתגדל אח"כ וא"כ שוב מותר לחלל. אבל זה דחוק דמשמע אף במחובר ממש אינו רק מדרבנן. אך לפענ"ד הי' נראה דבר חדש דבאמת עתיד להתגדל אח"כ ועיין במ"א סי' ש"כ דמשמע דאף בתלוש יוכל להתגדל אח"כ כמ"ש באורחת חיים שם אבל באמת בטל ברוב מה"ת עכ"פ ולפ"ז אם נימא דאין מבטלין איסור לכתחלה הוא מדאורייתא כמ"ש הראב"ד שוב הי' אסור לחלל ולבטל מה שיתגדל אח"כ דהו"ל מבטל איסור בידים אך באמת אנן קי"ל דאינו רק איסור דרבנן ומדאורייתא מותר לבטל ולכך מדאורייתא מותר לחלל אף במחובר. ולפ"ז לפמ"ש הנוב"י מהד"ת חיו"ד סי' מ"ה דדוקא הטעם הוא דמותר לבטל מה"ת דאין האיסור בעין אבל דבר שהוא איסור בעין כמו יבש ביבש איך אפשר שיהיה מותר לבטל מה"ת הא כמו שהוא כעת שניכר האיסור שוב אין בידו לבטל והרי אף לאחר הביטול אם ניכר האיסור שוב אין לו ביטול ע"ש ולפ"ז דוקא כרם רבעי שאינו ניכר האיסור בעין דיש בילה בדבר לח ולכל אין בילה חוץ מיין ושמן וא"כ אין האיסור בעין ולא הוה רק טעם ושפיר מותר לחלל לכתחלה אבל בשדה דמה שיגדל יהי' בעין אח"כ שוב אסור לבטל לכתחלה. ובזה מובן היטב טעמא דב"ש דסברי דאין מחללין ענבים אלא יין והיינו דענבים כל שאפשר שיתגדלו גם בתלוש אם לא נגמר בישולו כמבואר באו"ח סי' שי"ח ס"ב בהג"ה ועמ"א שם ולכך אמרו שלא לפדות ענבים אף כשנגמרו אטו לא נגמרו וב"ה מתירים כשנגמרו אבל במחובר לכ"ע אין פודין. ומעתה הירושלמי דמיירי משדה שיש בה תבואה לענין פאה שפיר אמרו דאין פודין במחובר מה"ת ודו"ק היטב. הן אמת דלפענ"ד ל"ש בכה"ג מבטל איסור לכתחילה דזה דוקא כשיש האיסור כבר בעולם אבל מה שעתיד לגדל ל"ש זאת. ואולי כיון שעומד לגדל הו"ל כאילו האיסור בעין כנלפענ"ד ודו"ק היטב. אמנם לשיטת הרמב"ם ודעמי' דס"ל דאין פודין במחובר א"ש דברי הירושלמי בפשיטות ולפענ"ד בטעמו של רבינו כיון דנטע רבעי קודש הוא א"כ מה מועיל מה שיפדה במחובר ויהיו הפירות חולין והרי הוה כאלו פירות חולין יונקין מן ההקדש דהרי כל מה שיגדל אח"כ עודנו הקדש וא"כ עכ"פ הוה השדה דהיינו מקום הנטיעה וגם מה שיגדל אח"כ הקדש והוה כאילו אילן של הדיוט יונק משדה הקדש וזה א"א כמ"ש הרשב"א בתשובה סי' תקס"ג וכן קי"ל בחו"מ סי' רנ"ז דלכך מקדיש שדהו מעכשיו ולאחר מיתה או מעכשיו ולאחר שלשים ל"מ כיון דגופא מהיום ופירות לאחר מיתה או לאחר שלשים והו"ל כאילן של הדיוט יונק משדה הקדש וזה א"א אלא א"כ שייר מקום היניקה ע"ש ומעתה כאן דהוא שדה הקדש או נטע רבעי דעדיין כל היניקה הקדש וא"א לפדותו וז"ב מאד.