שואל ומשיב מהדורא חמישאה · חלק פ״ח סימן ב׳

מה שהארכת ליישב קושית הש"ך סי' ל"ט ס"ק ל"ט שהקשה על הרי"ף דסובר דבשובר לא בעינן מטי לידיה דהלה זכה במה שבידו וע"ז הקשה הש"ך דא"כ הדרא קושית הש"ס לדוכתא בב"מ דף י"ג דאמאי בשוברין לא יחזיר דכי נמלך מה הוה והא עבחז"ל אף דלא מטי לידי'. הנה אא"ז המג"ש בחו"מ סי' ז' האריך ג"כ בישוב קושיא זו ע"ש ולפענ"ד נראה דהנה בטעמו של הרי"ף נראה דהנה כל מה דבעינן מטי לידי' אף דעבחז"ל נראה לפמ"ש הר"ן בפ' המגרש לחלוק על הרמב"ן בענין מה שהאריך ליישב דאנן קיי"ל כשמואל דס"ל שודא ומוקמינן בכתובות כר"א דס"ל ע"מ כרתי המעיין בעומק הדברים ימצא דאף למ"ד עבחז"ל לא קני עד דמסר אחר כך וכל אותו היום יוכל לחזור בו וקנה מסוף היום למ"ד דבעינן מטי לידי' זהו העולה מכל הדברים ואף הרמב"ן מודה בזה יעו"ש היטב ולפ"ז עכ"פ אותו היום בודאי יכול לחזור בו וא"כ שפיר חיישינן כל שנפל דלמא חזר בו באותו היום ומועיל החזרה כיון דלא מטי לידיה ועבחז"ל לא מצי זכי תיכף דאין כותבין שעות רק מסוף היום וא"כ יוכל לחזור בו עדיין כל אותו היום וממילא אין מחזירין ולפ"ז זהו דוקא בדבר שאינו ת"י אבל בשובר דמחל לו החוב א"כ משעה שחתמו לו זכו דבמחל לו זכה תיכף וא"כ כל שהיו עבחז"ל שוב ל"מ מה שחזר בו וקני באותה רגע שכתב לו ול"מ חזר בו וז"ב בטעמו. איברא דבסי' רמ"א בח"מ מבואר שני הדיעות אם בתפס שטר מועיל מחילה ולפ"ז בשובר על השטר ל"מ מחילה א"כ שוב נוכל לחוש דשמא נמלך. אך נראה דלפמ"ש העיטור והובא בש"ך סי' ס"ו ס"ק ע"ז במוכר שט"ח לחבירו וחזר ומחלו דמחול דשם מועיל אף דלא הדר השטר והלוקח תפס השטר דכיון שאין ביד המוכר שטר שוב מועיל מחילה ולפ"ז בשובר בכה"ג שמכר השטר שפיר מחזירין דל"ש בי' נמלך. ולפ"ז י"ל דהרי"ף מיירי בשובר בכה"ג שפיר מחזירין אבל בסתם שובר דל"מ מחילה שפיר אין מחזירין והא דאמר בדף כ' אביי לטעמי' דאמר עבחז"ל היינו משום דבאותו יום ל"ח שמא מכרה שטר כתובה כמ"ש התוס' שם א"כ שפיר שייך עבחז"ל בשובר ודו"ק ובלא"ה י"ל במה שהקשית דהא ל"מ מחילה היכא דתפיס שטרא דכיון שכתב שובר ע"כ דטען דאבד השטר דאל"כ בודאי אין כותבין שובר אליבא דכ"ע ועיין סי' נ"ד וא"כ הו"ל כמוכר שט"ח דכל דאין לו השטר שוב מועיל המחילה וגם בזה יש ליישב דברי הרי"ף דבש"ס מיירי שכתב שובר וזה נתרצה וכדומה באופן דל"מ מחילה ודו"ק שוב ראיתי דהרי"ף קאי בהא דאמרו שובר בזמנו טריף ואביי לטעמי' דס"ל עבחז"ל ושם קאי באשה שיש לחוש שמכרה כתובתה ואין לה כתובה בידה ושפיר מועיל מחילתה אף שלא מטי לידיה וכמ"ש למעלה בשם בעל העיטור דכל דליכא כתובה בידה שפיר מועיל מחילה ואיצטמיד פירושי ודו"ק ואף דחיישינן לשתי כתובות מ"מ אפשר דבכה"ג מהני מחיל' ודו"ק ולפמ"ש במק"א יש לקיים גם מ"ש פה. עוד י"ל בכונת הרי"ף דבאמת הא דבעינן מטי לידי' בסוף הוא משום דאי לא מטי לידי' במה יזכה ואף דעבחז"ל עכצ"ל דהעדים יזכו לו ויהיו נעשין שלוחין דהמלוה א"י לזכות לו בדבר שבידו כ"א ע"י אחר כמבואר בחו"מ סי' ר"ב וא"כ גם העדים לא יוכלו לזכות לו שהם נעשו שלוחי הלוה לזכות לו ואם יהיו נעשין שלוחי המלוה ג"כ הא לא חזרה שליחות אצל הנותן וכבר נסתפק בזה הש"ך בחו"מ סי' קפ"ה ס"ק א' אם יכולין להיות שלוחי הנותן והמקבל ביחד דהא לא חזרה שליחות אצל הנותן ע"ש ולכך בעינן דמטי לידי' ואז זוכה המלוה בעצמו ולא צריך שיהיה העדים שלוחין והם נעשו שלוחי הלוה וז"ב מאד. ולפ"ז שפיר כתב הש"ך דאם יש ת"י כגון בשובר שפיר זכה אף דלא מטי לידיה דל"ש לומר דהיאך יזכה בדבר שלא בא לידו דז"א דגוף המלוה ת"י ושפיר זכה בו משעה שעבחז"ל וכל שהמלוה זיכה לו ונסתלק מחובו זכה הלוה בחובו לא ע"י עדים. אך נראה דזה דוקא לענין שאם מכר לאחרים כבר זכה הלוה אבל אם רצה לחזור בו שפיר מצי חזר דבאמת כל דלא מטי לידי' עוד ברשותו לחזור ורק למכור לאחרים א"י למכור כל דאינה רוצית לחזור משוברה שנתנה להבעל דכבר זכה בו אבל אם באמת רוצית לחזור שפיר חוזרת בה וא"ל דהמכירה בעצמה הוה חזרה דז"א דכ"ז שלא חזרה בפירוש אין במכירתה כלום כנ"ל. ויש להמתיק הדבר דבאמת הש"ך נסתפק בדבר אם בעינן חזרה שליחות אצל הנותן וכתב דהוה אבעיא דלא אפשיטא ולפ"ז כיון דהוה ספיקא דדינא כל שנסתפק לכך בשובר זוכה אף שלא הגיע לידו וזוכה במה שבידו משא"כ במתנה וכדומה וא"כ זה טעמו של הרי"ף דבשובר לא בעינן שיגיע לידו. איברא דכיון דזה כבר נתחייב ויש ספק אם זכה במה שבידו הו"ל ספק בפרעון אך ז"א דהרי"ף קאי בשובר דכתובה ובכתובה לא ניתן לגבות מחיים קודם הגירושין או המיתה ושפיר זכה הבעל ע"ש ולפ"ז בשאר שוברין שפיר חיישינן שמא נמלך שלא ליתן ושפיר אמרינן דלא יחזיר ודו"ק כי הוא חריף ונכון וצ"ע על הרמב"ן שבפ"ק דב"מ גבי שובר בזמנו טריף מפרש דבעינן מטי לידי' בסוף עכ"פ וגם הש"ך הביאו והרי בגיטין שם כתב דלמאן דס"ל עבחז"ל לא בעינן מטי לידו כלל וכפי הנראה מרמב"ן שם עכ"פ רק שמואל ס"ל כן ועכ"פ דלשמואל קשה קושית הש"ס משוברין וכמו שהקשה הש"ס וצע"ג על הרמב"ן וגם על הש"ך שלא נזכר כלל מדברי הרמב"ן אלו: