מה שהקשית בהא דאמרו בגיטין דף י"ח דר"י ס"ל דשנים משום עדים וכלם משום תנאי והקשית לשיטת הרמב"ם דכל שהתנה קודם כתיבת התורף לא הוה גט ועיין פ"ח מגירושין ובטוש"ע סי' קמ"ז וקשה הא גם כאן הוה תנאי קודם כתיבת התורף. הנה כבר קדמך רבנן ומכללן דו"ז הגאון בישועת יעקב סי' ק"כ. ואשר אני אחזה לי דהנה באמת הרבה יש לתמוה לשיטת רבינו פ"ח מגירושין דתנאי דאם דאימתי שמקיימת התנאי אף לאחר שנשאת הגט כשר ולכתחלה לא תנשא קודם שקיימה התנאי ובדיעבד כל שקיימה אף לאחר שנשאת כשר א"כ למה יהיה בתנאי דאם לשיטתו פסול קודם כתיבת התורף הא לא שייך בזה ענין ברירה כיון דבידה לקיים גם לאחר שנשאת וצ"ל כיון דעכ"פ צריכה לקיימה ואם לא קיימה אינה מגורשת הרי נשאר לו עוד זכות בגוף הגט וכמו שביאר רבינו בתשובה דבעינן ספר כריתות שיהיה כורת בינו לבינה והרי עדן אגוד' בי' ולא אמרינן ברירה ובשעה שנכתב הגט לא היה ספר כריתות ולפ"ז נראה לי ברור דכאן שתלה התנאי בעדים שהעדים צריכין לחתום והרי בתולה בדעת אחרים רצה הש"ס בגיטין דף כ"ה לומר דבזה לא שייך ענין ברירה ואף דלא קיי"ל כן ואף בזה שייך ברירה אבל עכ"פ להבעל לא נשאר שום זכות בגט דמצית לחתום עדים ואף אם יחתמו לאחר שנשאת לא תצא א"כ לא אגידא גבי' דהבעל כ"כ ואין לו זכות בזה הגט. ובזה מיושב מה שתמה הח"מ בסי' ק"כ ס"ק כ"ב דאמאי אם נשאת לא תצא והא הוה תנאי דאם ולפמ"ש א"ש דאם נימא דאין בידה להנשא שוב הוה תנאי קודם כתיבת התורף דבטל הגט כנלפענ"ד בדוחק. אמנם העיקר נראה לפענ"ד דהנה בלא"ה הדבר יפלא דאיך מקרי תנאה והא לא הוה כמשפטי התנאים דבעי שיהיה כפול והרי לא כפל התנאי וכבר התעורר בזה הגט פשוט סי' ק"כ. אך לפענ"ד נראה דהנה באמת ר"י ור"ל נחלקו דר"ל ס"ל משום עדים והנה אם נימא דמשום עדים פשיטא דלית בי' שום צורך לכפילת התנאי דהא לא רצה שיהיה גט עד שיהיה עשרה עדים ואף דדי בשני עדים הוא לא רצה עד שיהי' עשרה משא"כ אם אמרינן דמשום תנאי צריך כפילת התנאי ולפ"ז נראה לי ברור דכאן א"צ לכפול התנאי דבאמת כל הטעם דצריך לכפול הוא משום דאם לא כפל התנאי אמרינן מדלא כפליה בלי ספק לא רצה להקפיד שיהיה בדוקא כן וכמ"ש הרשב"א דכל שלא נפל גרע מאומדנא ולפ"ז זהו כשהוא תנאי ברור אבל כאן באמת מהראוי לומר שהי' משום עדים והי' צריך לחתום כולם ביומו ושיהי' עדים כשרים לא קאו"פ כדאמרו הנ"מ בין ר"י לר"ל רק דר"י חידש דהאומדנא הי' דל"ל להצריך עדים כ"כ כמו לתנאי וא"כ איך נימא דכל דלא כפליה לא אתי תנאי ומבטל מעשה דא"כ כל שלא הועיל בתנאי שוב ע"כ כוון לשם עדים ובלא"ה פסול כל שלא חתמו ביומו ואדרבא התנאי היקל שא"צ שיהיה חתומים ביומו וא"צ שיהי' כשרים ואיך נימא דמנח האומדנא שהוא תנאי וז"ב. ובזה מיושב מה שהקשו האחרונים דכיון דאם לא נתקיים התנאי באונס המעשה קיים דאונסא כמאן דלא עבר וא"כ אמאי אם מת אחד מהם הגט בטל אף למ"ד משום תנאי הא הוה אונסא. ולפמ"ש אתי שפיר דבאמת אמרינן דהוא הצריך עדים רק דלא הצריך עדים לגוף הענין רק דרצה להטיל תנאי אבל מ"מ לא יצאו מתורת עדים. ולפ"ז נראה לי ברור דל"ש בזה תנאי קודם כתיבת התורף דבאמת הוא לא כפל לתנאו והתנאי בטל רק דמ"מ צריך להתקיים התנאי משום דכוון לעדים לא לקיום הגט רק שרצה להטיל תנאי ולפ"ז אם הי' משום עדים פשיטא דלא שייך תנאי קודם כתיבת התורף אף דאגיד' גביה עד שיחתמו כלם כיון דגוף הגט הוא כן שאינו גט עד שיהי' עדים והוא רצה שיהי' כלם עדים א"כ מ"ל אם רצה שיהי' עדים על גוף הגט או שרצה זאת מכח התנאי שרצה לביישה ברבים שיהי' עשרה וכל דנתקיים התנאי היא מגורשת מידי דהוה אם הי' כלם עדים ולא נשאר לו שום זכות בגט וז"ב מאד לדעתי. ובזה מיושב מה שהקשו האחרונים לפי מה דמבואר בסי' קכ"ב ס"א דאם לא נחתם הגט לא אמרינן דעשו שליחותן ומקורו משו"ת תשב"ץ ובתשב"ץ מבואר דאף שחתם ע"א כל שלא חתם השני אמרינן דלא עשו שליחותן ולפ"ז למה לא אמרו בגיטין שם דזה הנ"מ בין ר"י ור"ל דלר"י דשנים משום עדים וכלם משום תנאי א"כ כל שחתמו שני עדים הרי עשו שליחותן דהאחרונים הם רק לתנאי משא"כ לר"ל דכולם משום עדים ולא עשו שליחותם כמו בחתם ע"א. ולפמ"ש אתי שפיר דבאמת גם לר"י הם עדים רק שאינם עדים לקיום הענין והם לתנאי אבל כל זמן שלא חתמו כלן עדיין לא עשו העדים שליחותן. ובחידושי אמרתי בזה דלכאורה קשה בהא דאמר ר"י דשנים משום עדים וכלם משום תנאי והא קיי"ל דאין ברירה ודלמא זה שעתה משום עד היה ראוי שיהיה משום תנאי דאף אם אמרינן ברירה כבר נודע מ"ש התוס' רי"ד בקידושין דף נ"א גבי קידש שתי אחיות דבאומר איזה שארצה אברור דלא אמרינן ברירה דבשעת הקידושין לא ידע בעצמו איזה יתברר לו ע"ש. אך זה אינו דהא עיקר קפידתו היה דיעשה בעשרה כמו שפירש"י אין נ"מ לו מי שיהיה מהעדים ומי שיהיה מהתנאי וז"ב. ולפ"ז אם נימא דכבר עשו שליחותן זה אי אפשר דהוא חפץ שיהיה בעשרה ולא גמרו שליחותן עד שיחתמו כלם דזה בודאי הקפיד כל שלא בירר:
שואל ומשיב מהדורא חמישאה · חלק פ״ד סימן ב׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא חמישאה, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.
